יצירות אחרונות
כְּמוֹ סַנְדָּלִים תַּנָכִיִּים (1 תגובות)
רבקה ירון /שירים -25/04/2024 17:33
ארבעה בנים (2 תגובות)
אילה בכור /שירים -25/04/2024 16:48
צבוע (6 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -25/04/2024 10:39
הלילה לא נהיה מאושרים (1 תגובות)
לירון תמם /שירים -25/04/2024 08:12
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (9 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
THANK YOU MR.PRESIDENT (6 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 00:11
התהפוכות שלך (3 תגובות)
שיח אחר /שירים -24/04/2024 21:35
הו קֶרוֹל.. (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -24/04/2024 20:57
אנומליה. מתוך ספרי דיו ודופמין (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -24/04/2024 20:10
פסח על שום מה (13 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/04/2024 16:44
שירים
---------------------ואני בס"ה רוצה להיות חסרה, למישהו. ולא רק בשיחות חולין, על מזג האוויר או העבודה. לא מסביב לשולחן בארוחה משפחתית גדולה. להיות חסרה באמת. חסרה עם משמעות. להיות חלל שכואב, שיש לו רק תרופה אחת. אני הולכת ברחוב ומדליקה סגריה, מה כבר יכול להיות,
כ"כ הרבה פעמים החלטתי להפסיק.
והכל מזוהם ככה שבקושי אפשר לראות את הכוכבים. ואני כמעט בטוחה שהנה, עוד רגע ומישהו יוצא לו מהחושך ועוטף אותי באפילה. נותן לי סיבה להיות מי שאני, כזו "קרה". כי הרי עברו כ"כ הרבה שנים מאז, והייתי בס"ה ילדה. ומי בכלל רוצה לחפור בפצעים ישנים. ואני כבר מגבשת החלטה, שהפעם אני מראה סימני התנגדות, צורחת ובוכה. דוחפת לו את הסגריה לעין ומתחילה לרוץ, גם ככה אני אפול אחרי מטר – שניים אבל לפחות הפעם אני מחזירה מלחמה. וכשאני מגיעה ליעדי בביטחה,
אני לא יודעת אם זו נשימת רווחה או אכזבה.
ושוב אני בורחת מהשכנים ואיתם המבטים המכאיבים, עושה את עצמי לא רואה אבל שולחת להם את המעלית, כדי לצמצם קצת רגשות אשמה. "את עוטפת את עצמך בעדר של טיפשות, את כמו נכה שמובילה עיוורים." ואני רוצה להרגיש שמישהו, לא משהו, חסר נורא. "זה בסדר, אני יודע שאת לא מבינה" תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |