חזרה ליצירות
שירים

היש והאין

סבסטיאן | (22/11/2008 14:39) | 66 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
אין הדעת מעלה באוב
מילים שכאלה,
ההבנה מסרבת לרקום
עולמות שכאלה;
גוף נבדל מן העולם
רוח מרחפת על פני תהום-
על פי השאול.
 
ואין זה הקיום, העולם
הממריד את הנפש
כנגד עצמה,
כי אם גיס חמישי,
אויב מבית,
הזעם והזוהמה
של חדרי-חדרים.
 
אין בעלת האוב מעלה
בחכתה
רוחות בזויות מאלה.
אין רקמת החיים מעלימה
עין
מן התובנות הנפערות כאן.
ואין האשמה בעולם,
כמנהגו נוהג וינהג,
אלא בנפש המסוכסכת,
-הדוויה-
המעמידה בפני עצמה
משוכות,
מעלה ארוכות על פצעיה
ונוברת בם שוב,
-בחמת זעם-
ונותרת בעמדה.
בעינה.
בעיניה.
פקוחה.
 

תגובות

חזרה ליצירות