הקדמה : זהו נסיון שני שלי לכתיבת ספר .
מאחר והקוראים מתקשים לקרוא ספר שלם באתר האינטרנט . החלטתי לעשות נסיון ולפרסמו פרק אחר פרק במהלך השנה .
הסיפור לא עבר עריכה לשונית ויתכנו בו פגמים רבים , ועם הקוראים סליחה ( אשמח לקבל גם תגובות בונות . )
בסיפור שלהלן השמטתי את ההקדמה הארוכה לסיפור שאינה מוסיפה ומורידה כי הוא זה להסיפור כי הוא מנתח את אליפות אירופה לכדורגל שנערכה בחודש יוני 2008 (לפני חצי שנה - מה הקשר ? מי שירצה שיפנה אישית ויקבל את ההקדמה .)
כמו כן השמטתי את הפרק הראשון - מסיבות אישיות שלי . אבל את הפרק הזה ניתן להכניס לסיפור גם לקראת אמצעיתו .
הסיפור כולל כ-40 פרקים . מי שיתעניין אוכל לשלוח את המשך הפרקים . במידה ולא תהיה התעניינות בסיפור , אל דאגה , אחסוך מקוראי את הטירחה בהמשך הקריאה .
לחיים !.
הערת המחבר : זהו סיפור דמיוני על שתי משפחות " ישראליות ממוצעות " המגיעים לגיל של אמצע החיים . לפתע , בלילה אחד מתרחשים ארועים שגורמים למשבר ול"נפילתו" של אחד משני בני הזוג מכל משפחה .
הגם שהסיפור הינו דמיוני לחלוטין , הסיפור מבוסס על אירועים שהמחבר עצמו היה עד להתרחשויותהם .
כמובן שכל השמות והמקומות המוזכרים בסיפור , הם פרי דמיונו של הכותב ואין לשייכם או לנכס אותם לאדם זה או אחר , שיכולים בטעות לזהות כביכול את דמותם בסיפור .
שמות המחלות והתרופות הנזכרים בסיפור הם אמיתיים .
את הסיפור כתבתי בעקבות מספר מקרים , שבני נוער , לא הצליחו להתמודד עם "החיים" . לפעמים , הכתובת נמצאת על הקיר , כמו המקרה של ערן אדרת ז"ל , ששלח בקשה באתר אינטרנט ובו הוא שאל : "כיצד להתאבד הכי טוב ...? "
בעקבות אותו מקרה של ערן ז"ל , הקים אביו , ד"ר אבשלום אדרת , את עמותת אשנ"ב . (ראה פרסום באתר : y net מ- 20.7.2008 .) פרטים על עמותת "אשנב" , והמניע של ד"ר אדרת לייסוד העמותה – (ראה נספח מספר 3 שבסוף הסיפור ).
השאלה שצריכה להישאל היא לא רק : "למה זה קורה לילדים שלנו ? מה הסיבות שמניעים את הילדים שלנו לעשות את המעשה הקיצוני ביותר ? " אלא היכן מקומינו של אנו ההורים של אותם בני נוער , וכיצד אנו , ההורים , יכולים להבחין במאוד מועד על מה שמתרחש מתחת לאפינו – בצ'אטים באינטרנט בשעה שילדינו יושבים כל היום ומתכתבים שם.
תופעה נוספת , שסיפור זה נועד להעלות היא הצורך בהסברה , לכל אלה מאיתנו שאינם חולים "במחלה" , שלא "ישימו תוויות" או סטיגמה , על אלה מאיתנו החיים בניינו וזקוקים לקבל עזרת ממוחה לבעיות הנפש (פסיכיאטר ) ו/או נטילת כדורים מונעי דיכאון .
בסוף הסיפור הוספתי שני נספחים , הלקוחים מתוך אתר "ויקופדיה" – אתר אנציקלופדי באינטרנט .
1. על מחלת האנורקסיה
2. על מחלת הדיכאון הידועה בשם : טורדניות כפייתית או בשם יידוע יותר : OCD - Obsessive Compulsive Disorder
למען הסר כל ספק , אין בהבאת הדברים שנכתבו "בויקופדיה" משום הוכחה לנכונות הדברים או לאמינותם . בוודאי שאינם מהווים המלצה לפתרון הבעיות הרפואיות של המחלות .הם נועדו רק להשלים את הסיפור .
כמו כן , אני מביא את סיפורו האישי של ד"ר אבשלום אדרת, אביו של ערן אדרת ז"ל , והמניע אותו לייסד את עמותת אשנ"ב. (כפי שפורסם באתר : y net ב- 20.7.2008 .)
שנה קודם לכן . ( חסר פרק ראשון – שמתרחש שנה לאחר האירועים שלהלן ולכן ניתן לשלבו גם בהמשך הסיפור . ד.ג )
פרק 2 : קיסריה האורחת הבלתי צפויה .
אנה חלפון סיימה לארגן את המטבח לאחר שהיא ושלושת ילדיה סיימו לאכול את ארוחת הערב שהכינה להם . הילדים , גולן , הבן הבכור שהיה בן 25 , שגיא , הבן השני שהיה בן 22 ואופיר , הבן הקטן שהיה רק בן 18.
שלושת הילדים נשקו לאימם על המצח ויצאו את הבית כל אחד לעיסוקיו הוא .
אנה התיישבה על ספת העור הלבנה שבסלון הווילה שבקיסריה . היא ובעלה השקיעו את כל חסכונותיהם , ברכישת הבית הנאה שבשכונה ג' שבקיסריה פיתוח . אנה , הייתה עקרת בית מסורה שטיפלה בגידול ילדיה ובשמירה על אחדות המשפחה . בעלה של אנה , שירת כקצין בכיר במשטרה . במשך כל שנות נישואיהם , פעמים רבות , היה נאלץ בעלה להעדר מהבית למשך מספר ימים , עקב עבודתו . היא זאת שהייתה צריכה לגדל את הילדים בכוחות עצמה , אבל מעולם לא התלוננה על כך בפני בעלה .
אנה התכוננה להעביר עוד ערב שקט בבית ולנוח מעמל יומה . סדר יומה היה עמוס לעייפה וכלל קניות , ניקיון הבית , בישול והכנת האוכל למשפחה . היא הדליקה את הטלוויזיה , כאשר הטלפון הנייד שלה החל מצלצל .
" היי נשמה שלי . " שמעה את קולו של בעלה .
" מה נשמע ? " שאלה . היא כבר הבינה שאם בעלה מתקשר בשעה זו של הערב , יש סיכוי סביר שהוא שוב לא יחזור הלילה הביתה . אבל היא כבר הייתה מורגלת לכך שבתוקף תפקידו כקצין בכיר במשטרה , יש צורך לפעמים , גם בעבודה בשעות לא שגרתיות .
" יש מצב כוננות גבוהה ." עדכן אותה בחדשות הטריות ביותר של המשטרה . " רק שתדעי שיש התרעה ממוקדת לניסיון לפיגוע באחת מערי השרון . " אמר ולא פירט .
" תשמור על עצמך . " אמרה בדאגה אמיתית .
" ואת תשמרי על עצמך . אני עוד לא יודע אם אצליח להגיע הערב הביתה . אז תשכחי לנעול את הבית , ותשמרי על עצמך ." השיב לה בנימה מבודחת כדי להקל עליה את הבשורה שהוא יעדר שוב פעם מהבית . הוא שלח לה 'נשיקה רטובה' דרך הטלפון ואיחל לה לילה טוב .
היא סגרה את הטלפון , נעלה את דלת הכניסה של הבית ונשכבה על ספת העור הלבנה שבסלון הגדול . היא הביטה במסך הפלזמה של טלוויזיה הגדולה שהייתה תלויה על הקיר שממול . היא 'זפזפה' במקשי השלט בניסיון למצוא ערוץ טלוויזיה שיהיה לטעמה . חדשות , לא היה לה כוח לשמוע . לבסוף היא השאירה את הטלוויזיה דלוקה על אחד מערוצי הסרטים .
הסרט לא ממש עניין אותה . בתוך שניות היא עצמה את עיניה והייתה במצב של נים ולא נים על הספה שבסלון מול הטלוויזיה הפועלת .
פעמון דלת הכניסה צלצל ללא הפסקה . בתחילה חשבה שזהו עוד חלק מהסרט שהיה מוקרן בטלוויזיה . אבל לאחר שהצלצול לא פסק היא פקחה את עיניה והביטה על המרקע . הצלצול לא היה חלק מהסרט . עכשיו זה היה ברור כי הצלצול הוא מפעמון דלת הכניסה .
היא נשארה שוכבת על הספה ולא זזה ממקומה . לא היה ברור לה מי זה יכול להתדפק על דלתה בשעה כה מאוחרת . היא הנמיכה את קול הרמקולים והחליטה להמשיך ולשכב בשקט בתקווה שהאורח הבלתי קרוא , יעזוב את הבית לאחר מספר דקות שלא יפתחו לו את הדלת .
הצלצול פסק . אבל מיד אחרי זה נשמעו מכות חזקות על הדלת . האדם הזר שעמד מאחורי הדלת התחיל לבעוט בפראות בדלת , כאילו ניסה לעקור את הדלת מציריה . האדם הזר , ניסה בכל כוחו לפתוח את הדלת וניסה גם להשתמש בידית .
אנה התחילה לחשוש ולפחד . היא התלבטה אם להתקשר לבעלה או לאחד מילדיה .
הדפיקות על הדלת פסקו . היא הייתה בטוחה שהיא שומעת שקוראים בשמה מעבר לדלת .
"אנה , אנה . אני יודעת שאת בבית .... תפתחי לי את הדלת ." קולו של האדם הזר שעמד מעברה השני של הדלת , נשמע כקולה של אישה שקרא לה בשמה .
אנה התרוממה באיטיות מהספה . היא עדיין התלבטה מה עליה לעשות . היא התקרבה לדלת באיטיות של אדם שאינו יודע מה עליו לעשות .
הפעמון שוב השמיע צלצול ארוך . אנה נעצרה והמתינה שהצלצול יפסק ואז קראה לעבר האישה הזרה : " מי שם , מי את , מה את רוצה ? "
" אני חברה שלך ." באה תשובה מעבר לדלת .
" אני לא יודעת מי את . אינני מכירה אותך. תעשי טובה ותלכי מכאן ." ענתה אנה לאחר שלא הצליחה לזהות את קולה של האישה .
" אנה , תאמיני לי . את אולי לא מכירה אותי , אבל אני מכירה אותך . אני יודעת עליך הכול . " אנה הייתה מבולבלת . האישה הזרה קראה לה בשמה . על דלת הכניסה היה שלט שציין רק את שם המשפחה - 'משפחת חלפון' . מהיכן האישה יודעת את שמה ? הרהרה אנה . לפני שהספיקה לענות המשיכה האישה הזרה לדבר :
" אנה , תאמיני לי . אני חברה שלך ואני זקוקה לעזרתך , אנא ממך , אנה ! "
אנה המבולבלת הצליחה להתעשת . היא חשבה להתקשר לבעלה , אבל לאישה שמעבר לדלת היא אמרה :
" אני מתקשרת למשטרה אם את לא עוזבת מיד את הבית שלי . "
" אהה , למה שלא תתקשרי ישר לבעלך ותבקשי ממנו שישלח ניידת , הרי הוא עובד במשטרה , לא אנה ? "
אנה שוב היססה . היא הבינה שהאישה הזרה מכירה לא רק אותה אלא גם את בעלה . האישה הזרה עברה לאסטרטגיה חדשה . היא דיברה בטון רגוע יותר .
" אנה , תפתחי לי בבקשה את הדלת . אני רוצה להראות לך משהוא חשוב שקשור בך ובבעלך. "
אנה סובבה את המפתח במנעול הדלת . לפני שהספיקה לזוז לאחור , היא ראתה את ידית הדלת מורדת למטה , ואת הדלת נפתחת במהירות . אנה לא הייתה מוכנה לתגובה כה מהירה של האישה הזרה , נהדפה לאחור . היא איבדה את שיווי משקלה ונפלה על רצפת השיש שבכניסה לבית .
האישה הזרה חלפה על פני גופה של אנה שהייתה מוטלת על הרצפה . היא אפילו לא טרחה לעזור לאנה לקום מהרצפה . בשתי זרועותיה היא החזיקה חפץ עטוף בשמיכה .
אנה , הייתה אישה ממוצעת קומה , רזה וצנומה , התחילה בניסיונות להתרומם מהרצפה . כל חלק בגופה כאב . לבסוף היא הצליחה לעמוד על שתי רגליה ובצעדים כושלים הלכה בעקבות האישה הזרה לעבר הסלון , מבלי שאנה הזמינה אותה להיכנס.
האור היחיד שהיה בסלון נבע ממרקע הטלוויזיה שפעלה בסלון . אנה לחצה על המתג החשמלי , שהיה בכניסה לסלון , והאור החזק סנוור לרגע את עיניה . כשהתרגלה לאור היא ראתה לראשונה את פניה של האישה הזרה .
הייתה זו אישה צעירה בגילה יותר מאנה . שערה היה בלונדי , חלק וארוך . על אחת מכתפיה היה תלוי תיק צד גדול . צמוד לחזה היא החזיקה בשתי זרועותיה , חפץ קטן שהיה עטוף כולו בשמיכה קטנה .
הבלונדית הניחה את תיק היד באמצע הסלון וחיפשה מקום להתיישב בו ולהניח את החפץ שהחזיקה בידיה . אנה אמדה את גילה של הבלונדית הצעירה בלא יותר משלושים .
"מי את . מה את רוצה ממני ? " שאלה אנה בכעס את הבלונדית .
הבלונדית לא ענתה . היא התיישבה על הספה הגדולה . בזהירות , היא הניחה לצידה , את החפץ שהיה בזרועותיה .
" את מוכנה להכין לי בבקשה כוס קפה שחור ויהיה חזק ." ביקשה הבלונדית מאנה ושברה את השתיקה ששררה בסלון . אנה , כדרכה , צייתה לבקשה של הבלונדית . היא נכנסה למטבח ומילאה את הקנקן במים . כשחזרה לסלון היא נעצרה בפתח הסלון . היא עמדה המומה ממה שראתה שהיה מונח על הספה הלבנה שלה שבסלון .
על מצע משמיכה שכב לו בשקט תינוק כבן חצי שנה .
