המ"פ

הוא הרגיש עוד ילד

כשבשבילו החליטו מלמעלה ללבוש מדים

בלילה היה עוד חולם על ידה המלטפת של אמא

הוא היה עוד ילד

כשהפקידו בידיו חיים

גיחות חצות, ריצות ועוד הסתערויות קדימה

ואולי בגלל זה הוא עוד נחבט בהתלבטות

מי אלה הילדים המחופשים לחיילים..

על הקידום שלו אח"כ אפשר לכתוב סיפור נפרד

אבל בלב החששות לא נעלמו

בפנים עמוק פנימה, הוא מודה, גם הוא פחד

אבל לחברה מסביב המשיך לצעוק שילחמו..

גם ברגע של תשישות, הוא לא הפנה את המבט

תמיד ידע, תמיד הבין את גודלו של הסיכון

תרחישים של מה יקרה – הרי גם הוא רק בן אדם

מימין ושמאל, מכל כיוון קיים איום.

קיבל הוא נשק, כדורים

קיבל הסבר על מבצעים

לילות שלמים, לילות קרים

ימים מלאים געגועים.

בראש מורם צעד גאה

כשהגן על המולדת

רק לא עוד ועדה כותבת חוק....

חוק אשר נכתב רק בדמים!

שלא נעמוד בדוכן האשמים

שלא נצטרך לתת עוד הסברים מדומים

שפשוט יחזור הביתה

ליד של אמא המלטפת

ויביא איתו שלום

ובשלום את כל שאר החיילים...