שירים

ברביות עדיפות על החמאס

פעם חשבתי שהנוער רדוד, שהחברה צוללת לתוך ריק של כסף וחיצוניות, שעצוב שתנועות הנוער הולכות ומצטמצמות, שיש פערי מעמדות, שהנוער מתעסק בבגדים ומכוניות ובמשכורת של ההורים שלהם.

הייתי טרוד, חשבתי מה יהיה בעתיד? לאן נגיע?

במחשבה שנייה, אני רוצה את זה. אני רוצה שהחברה תהיה רדודה, אני רוצה שיתעסקו בכסף, שילדות בתיכון יתווכחו ויתלהמו בקשר לחולצה החדשה של אחת מהן, שכמה חברים יפגשו בבית וישחקו בפלייסטיישן ויחשבו שהם מגניבים, שתנועות הנוער יצטמצמו, אפילו שלא יהיו בכלל, שנפגין, וואוו למען השם, שנפגין נגד תוכניות הריאליטי, נגד הרשות השניה, שנתעצבן מזה שהנוער לא מתגייס ושאכפת לו רק מעצמו, שנתלהב מהאוטו החדש של השכן, שאנשים יחשבו רק על כסף, שלא יהיה אף אחד ברחובות כשמשודר פרק הגמר של הישרדות/האח הגדול או כל שטות אחרת, שיפורסם דוח העוני בכותרת הראשית של העיתון, אני מוכן אפילו לקצת שחיתות בממשלה ושכולם יגידו כמה שזה מקומם, אני רוצה ריקנות, אני רוצה תרבות מטופשת ומטומטמת, שהדבר המרעיש ביותר יהיה המיקום שלנו באירוויזיון, שנתווכח אם בר רפאלי תורמת למדינה בדרכה שלה למרות שלא התגייסה, בואו נתעסק ברכילות, בגירושים של מדונה, בבקשה בואו נתעסק ברדוד, בלא אינטלגנטי, שילדות ישחקו בברביות  ויחפשו את הבובה החדשה בחנות ושזה יהיה הכי חשוב להם בעולם.

מלחמה, מוצדקת ככל שלא תהיה, היא מטופשת הרבה יותר מכל מה שציינתי למעלה.

בבקשה בואו נחזור לעולם "נורמאלי" בואו נתעצבן כי היו פקקים בדרך לארוחת יומולדת אצל חברים,

ולא על טילים או על אזרחים שנהרגו.

ריק של כסף וחיצוניות עדיף, כל כך עדיף, על המוות הזה.

כן. ברביות עדיפות על החמאס.

תגובות