בלי תנאים

בשעות החורף הגשומות

דבר לא משתנה

בית קפה קטן מעבר לכביש

יושב שותה – כאילו נהנה

את כאן לידי נראית כמו חלום

בטוח, לא בטוח שזו את

יושב חושב איך עובר היום

בלי לעשות דבר כמעט.

אח"כ את קמה בצעד מהיר

אולי בטוחה, אך הצעד זהיר

ורוצה שוב לומר תישארי עוד דקה

אך את התשובה אני כבר מכיר.

ואז כל החברה מצטרפים בריצה

כאילו חיכו לרגע מתאים

ואני אמנם יודע מה שאת רוצה

אך הגבר בי אומר – בלי תנאים.

בשתיים בלילה המקום מתפנה מיד

אני לא אוהב לשבת בצד

מתקשר אלייך, את קיר השתיקה שובר

גם כשיודע שיש שם משהו אחר...

בכל זאת שואל – אולי את לבד

מתי תעזבי כבר את כל האחרים

ואולי את רוצה להגיד – הם הולכים

אך האישה בך אומרת – בלי תנאים.

מרגע לרגע ובעבור השנים

הגישות משתנות – אנשים משתנים

כן, גם לי קר בחורף, את שם, אני כאן

מבקש רק קצת חום – שיהיה לי נעים

אך הבנתי מזמן – בלי תנאים.

בשעות החורף הגשומות

דבר לא משתנה

אני הגבר – את האישה

בינינו ידיים, אולי גם קצת אהבה

זה נראה כך פתאום שכלום לא משנה

את נשארת חלום ואני אשליה

כי במציאות שלנו – בה אנו חיים