שיר שכתבתי בנושא האנורקסיה

הם לא מפסיקים לבהות,
אני תמיד מצליחה לבלוט!
לא מפסיקה לבכות,
המבטים דוקרים כמו סיכות.
מסתכלת במראה שבחדר,
מורידה ממני את הסוודר.
"אני זאת שלא בסדר!
מעכשיו אני אעשה כאן סדר.
מפסיקים לאכול, ועל זה אין פשרה!
לא אכפת לי לסבול, לחלות-להרגיש רע.
תסתכלי, את נראית כמו פרה!
איך את בכלל מסוגלת להסתכל במראה?"
נזרקת על המיטה, נרדמת בבכי.
בלב צביטה, דמעות מרטיבות לחי.
מתעוררת בבוקר אחרי סיוט.
היא הייתה שמנה... "רגע, זו המציאות!"
אימא הכריחה שתאכל בבוקר.
"יופי, עוד שומן, אני אשלם על זה ביוקר"
עולה למקלחת, מנסה להקיא הכל.
מרגישה קצת נחת, מחייכת בקול...
היא חושבת שמתרחקים ממנה, כי היא שמנה,
ואלה שמתייחסים, זה רק כי היא מסכנה.
היא מסתכלת על הבנות, בוחנת.
"הייתי כמוהן אם לא הייתי טוחנת."
הבטן שלה מקרקרת, רעבה.
מתעקשת לא להכניס שום דבר לקיבה.
"עוד כמה שעות של צום, תתאפקי."
אוכלת מעט ורצה להקיא.
"אני עוד אצליח להוריד במשקל,
לא משנה אם לא יהיה לי קל.
אני אזכה לאהוב, ושיאהבו בחזרה.
אני ארגיש טוב, לא יראו בי יותר זרה."
רצתה עצות, פתחה מחשב בסתר,
מצאה עידוד, טיפים ואת כל היתר.
הצליחה לשקר להורים ולצום.
הסיפוק שלה אותו רגע, נראה עצום.
עשתה יומן אכילה, שאפה לשלמות.
אין קו אדום בשבילה, זה או דיאטה או למות.
הדרדרה בלימודים, כל הזמן היתה חולה.
הניסיונות אבודים, במשקל לא היתה עולה.
העצמות בלטו מהעור, הפרצוף החוויר.
הגיעה לנקודת האל-חזור, נראתה כמו אוויר.
'אנה' הכניסה בה את כל הרצון,
את השאיפות, את העצב, את המירוץ לרזון.
'אנה' אמרה לה, שאם היא תגרום לה גאווה,
יחזרו אחריה, היא תמצא אהבה.
היא אמרה, שאם היא תקיא כל יום,
היא תהיה יפה, ממש כמו בחלום.
"אנה שיקרה, עשתה לי שטיפת מוח!"
ניסתה לצעוק זאת לכולם מגרונה.
התאמצה ונאבקה בה בכוח.
עד לנשימתה... נשימתה האחרונה.

 

------------------------------------------------

לשירים נוספים שלי:

----------------------------

אני רק כתבתי את השיר, אנשים באתר לא קוראים פרטים?