סערה בלב, ים

אגרוף קפוץ.

הלב הולם בהגזמה טיפוסית,

הדם במצח הולם, הגוף לחוץ.

בום.

מהלומה.

בום.

תעלומה.

בום.

שלווה נעלמה.

בום.

ולשם מה?

יש בי זעם עצור,

המאמץ עצום לרסן היצור.

הכל גועש ומנסה לשדר רוגע,

עניין של זמן עד שהאמתלה נמוגה.

סכר נפרץ.

רגש גועש מכסה הכל.

מחריב מסביב כל מכשול.

כל מחסום היגיון בסיסי,

כל רגש הופך ארסי.

גם צי של כוונות טובות

טבעו באוקיינוס שוצף קוצף.

עכור, מורעל מטבעו

מזוהם.

תמיד מציף,

בעיתוי הכי מחציף.

עננים התקדרו לכבוד המאורע.

רעמים את השמיים מבקעים,

המים מתפרעים, והם הם הרע.