תמונת ילדות

נכנס תשרי ובא הסתיו,

תחת הענן ניצב חצב.

שקיעה צבעונית בצבע זהב,

מושך האופק, בולע אליו.

ריחות שומר, זית ואורן,

עולים באוויר ומתמזגים יחדיו.

חולצת הרוח הקרירה מחליקה על גופי,

ברטט של עונג נושקת לפי.

שעת בין-הערביים את פניי מלטפת,

את נוף העמק אליה סוחפת.

קולות עמומים של כלבים נבחנים,

אוושה רחוקה של טרטור מנועים,

תפילת מואזין, יללת סלסולים,

תהודה ענוגה, צלילים מוכרים.

נקודות אור נוצצות, כיפת כוכבים,

נדלקים והולכים פנסים זוהרים.

חשיכה מרגיעה עוטפת, שְלֵוַוה,

מחברת לרצף צמרות ההרים.

ופס דקיק של ירח צעיר,

וצחוק נעלם, שובבות נעורים.

וכילד סקרן פוקח עיניים,

קטן כציפור בים של שמיים.

הגוף נישא ממרומי הרקיע,

מראש הגבעה מושטות הידיים.

בולע את היופי הנשקף לפניי,

של עמק ילדות, עמק נעוריי.

ודיי במבט בשדות החרושים.

ודיי בשאיפה של ריח בוסתנים.

בנעימת הרוח, בציוץ הציפורים.