שירים

רגעים

לחישה עמומה באוזניי
ואני
הולכת לאיבוד בשקט שעשית פה
ומרוב כעס את נותנת לי תחושת סוף.
המלנכוליה יושבת לצידך
מחכות בתור שהגאולה תצא מהדלת
ותוכלנה להיכנס ולהבין
שאת בסדר אבל משהו השתבש
והם לא אומרים לך מה.
הלחישה שלך הופכת לצרחה
ואני
מאבדת את שמיעתי לכמה רגעים
בשעה שאת מסתובבת בחדר במעגלים
וממלמלת מילים
לא ברורות
על כאב או אכזבה
שלא רוצים
לצאת.
 
 
 
ידידה שלי רשמה את השיר וזכתה בתחרות בית סיפרית
אבקש להגיב על היצירה בצורה ביקורתית ועמוקה
תודה רבה לכולם ובוקר טוב
@*זכויות שמורות לשהם שמש שרביט*@

תגובות