הנסתרות מעייני

אני חלש מכדי להלחם חלש מכדי לקום

לאותו בוקר אפור  וליפול שוב בבור

כמה שניסיתי נפלתי יותר

כל הרצון נמוג ולא נשאר יותר

אפילו לא לנשום,ולא לראות דבר

ידיי נקטעו רגלי נקרתו,ואני קשור בחבלים

שמרימים את גופי החבול

ומחברים לי צינור,

שדרכו אוכל לנשום ולראות,

ללא משמע דבר

וכל מה שנותר הוא לחיות ולכאוב

לחכות למוות שיגאל מיסורי

כאב כל עמוק, אכזבה כה גדולה

היא נמצאת בתוכי,

חייה בנשמתי ,

והורס את עצמי

אני יצרתי אותה, וויתרתי על חיי,

אני קראתי לה, להרוס את חיי

אני נופל למתה, ואין מי שיציל, ואין מי שישמע, את קולי

אין שם אף אחד. שיוכל להבין,שיוכל להדריך.

עייפתי מחיי, עייפתי מלהאמין, שאני עוד יכול עוד משהו להציל.

וויתרתי על הכול,וויתרתי על חיי,אולי בעולם אחר אמצא פתרון,

או אולי שקט מהכול .

מיכאל לוריא