זיכרון טרי

ילדי הרך

דמעות זולגות לו על לחי

ועיניים גדולות שאינן יודעות,

והוא משמיע קול בכי

כי נלקח לו הדובי, נשמט מידו

ותמימות ילדים נשמטה עמדו.

נער תמים

פניו זוהרות,

עיניו הכחולות שותקות, עצובות.

מנפש עדינה, מתיבת נגינה

בוקעים צלילי אהבה ראשונה,

שורפת, מכה, אכזבה מבכה.

עלם תמיר

ציפור נפשו חולמת.

עיניו נוצצות, חוקרות, שואלות.

ורגליו הקלות מקפצות, בועטות.

ידיו הגדולות אוחזות, מחבקות.

פעימות ליבו עלומיה משקות.

זיכרון טרי

שמו חקוק על אבן.

עלומים גדומים מתבוססים,

פרחים הופכים לעשבים שוטים.

מול בכי אמהות ביובש הדמעות,

נשמות טהורות בעפר צרורות.