מחזוריות

ובבואי אלייך לא הייתי אלא נבט,

לא היית לי אלא קרן שמש,

ונתת לי חום והשקית במים

והיית לי כמלאך מן השמיים.

ועבר לו יום ועברו יומיים

וצמח גבעול ועלעליים.

את נתת לי אור ושלחת ליטוף

וניצן קטן הופיע, רך וחשוף.

וגדל זה הרך ותפח

ואט אט הפך לפרח.

אז ממרומים אליי חייכת

וחץ אדום אליי שילחת

והחץ פגע בדיוק בנקודה,

נקודת הכאב היחידה.

ומן החץ ניצת ניצוץ

והניצוץ הדליק שלהבת,

אחזה היא בתוכי את לבי שורפת.

עת הסתיו הגיע ומיעטת להופיע

ובחורף הסגריר נעלמת בלי להסביר.

אך עדיין בבקרים, כשכולם עוד ישנים,

שם מבין העננים חיוכך אותי משכים

ולרגע קט, תמים הוא מפיח בי חיים.

אז נותרת בי תחושה

שהסוף הוא התחלה חדשה.

ובשובי אלייך אני נבט