מה היה קורה אילו היו *מבטיחים לך את הפרס הראשון בטוטו האם הייתה ממלא? התשובה כמובן ברורה מאליה, פרט לכוכבית הקטנה שלעיתים קרובות משבשת את שימחתנו לאיד. הזכייה הבטוחה מותנית בהתחייבות שלך לתרום את כל הסכום. לרגע קצר אתה מילינור ואופס זה עובר. אם לרגע חשבת שאת הסכום תתרום בלב רחב למשפחה, לחברים או אפילו לבית חולים שיקרא למחלקה ד' בפנימית ג' על שמך, תשכח מזה. מדובר על תרומה אנונימית, לארגון שאינך מכיר. נו מה אתה אומר, היית משקיע 50 ₪ בשביל שבריר של עושר?
באשר לגבי, לעיתים רחוקות התמזל מזלי במשחקי מזל והגרלות, אפילו במשחקי בינגו בערבי כיתה לעולם לא זכיתי. אולי זה בגלל האמרה שחזרה אין ספור פעמים בבית הורי "הכסף לא גדל על העצים". זה גם די הגיוני, הרי בניגוד לנייר שעשוי מעץ, הכסף עשוי מכותנה. למרות זאת המזל האיר לי פנים בזמן שטיילתי בחופה המערבי של אוסטרליה.
הסתובבתי יחד עם מטיילת ישראלית בשם ליאת ברחובות עיירת החוף ברום מחפשים קצת אקשן, כשלפתע שמענו כרוז מזמין את העוברים ושבים למרוץ הסרטנים הגדול. כיצד ניתן לקיים מרוץ בין סרטנים חשבתי לעצמי, בעודנו מפלסים את דרכינו בין עשרות אנשים אל מסלול המרוצים. לפנינו נגלה שולחן עץ עגול בקוטר של 2 מטרים ובמרכזו מקובצים תחת מכסה פלסטיק שקוף, עשרה סרטני קונכייה ועל כל קונכייה רשום מספר. בהישמעה צפירה, קופסת הפלסטיק מורמת ועשרת הסרטנים רצים לכל עבר. הסרטן הראשון והשני שמגיעים לקצהו של השולחן זוכים בפרס. הפרס הראשון 100$ והשני 50$. ההכנסות מהמרוץ הינן עבור תנועת נוער שאת שמה מעולם לא שמעתי וכבר מזמן אינני זוכר. בכדי להשתתף במרוץ עליך לקנות כרטיס אחד או יותר, את הכרטיסים מכניסים לתוך מיכל פלסטיק גדול, ממנו שולף מנחה האירוע באקראי עשרה כרטיסים. סיכויי הזכייה הם...
בסבב התחרות הראשון קניתי כרטיס ב 5$, לא האמנתי לרגע שהכרטיס יעלה בהגרלה, כמה זה מרגיז להיות צודק במקרים כאלו. בסבב התחרות השני ליאת הציע לקנות זוג כרטיסים בתנאי שאם נזכה נתרום את הפרס במלואו, לבטח זה ישפר את סיכויינו לזכות היא טענה. בתור בוגר לימודי הנדסה לא ממש הבנתי את ההיגיון מאחורי דבריה, אך הסכמתי. הכרטיסים היו על חשבונה וללא ספק קל מאוד לתרום כסף שגם ככה אינו שלך.
המרוץ השני עמד להתחיל והמנחה שלף מהכד את המספר הראשון שישתתף בתחרות. הוא התבונן בכרטיס, מכווץ את עיניו במטרה לפענח את המספר שכתוב עליו אך ללא הועיל. "צר לי" הוא הודיע לקהל הרב, אינני מצליח לפענח את המספר ולכן ברשותכם אבחר פתק אחר. מה זה משנה איזה פתק הוא יקריא חשבתי לעצמי, הרי מזל זה מזל, אתה לא באמת יכול להשפיע עליו. בניגוד אלי הקהל חשב אחרת, הקים קול מהומה וסירב לבקשת המנחה לבחור פתק אחר. המנחה שוב כיווץ את עיניו בניסיון לזהות את המספר, אינני יודע אם באמת הוא הצליח אך הוא קרא בקול את המספר שלנו. לא הספקתי לעכל את מה שקרה וליאת כאילו כבר חזתה את זכייתנו מראש וניגשה לבחור את הסרטן הראשון. בזמן שהמנחה המשיך לישלוף פתק אחרי פתק, אני יושב ומערער לעצמי הכיצד? האם זה בגלל שאמרנו שנתרום את הכסף? הרי עלפי הדת היהודית תרומה יכולה להציל ממות אז לבטח היא יכולה לעזור במשחקי מזל.
"והרי הכרטיס העשירי והאחרון שישתתף במרוץ" הכריז המנחה. לפתע גל חום שטף אותי, כל גופי נדרך ומבטי התמקד אך ורק בכרטיס שהמנחה החזיק בידו. בלי להיות ממש מודע למעשיי התחלתי לחבוט עם ידי על הירך ולמלמל לעצמי "זה הכרטיס, זה הכרטיס, זה הכרטיס" והבלתי יאומן קרה, הכרטיס השני שלנו עלה בגורל. אני ניגש ללוח המשתתפים לראות איזה מספר סרטן קיבלתי ומנחה האירוע מודיע על תחילתו של המרוץ.
קול צפירה נשמע, קופסת הפלסטיק שמעל הסרטנים הורמה וכמו שיכורים התחילו הסרטנים להתרוצץ לכל עבר ללא כיוון ברור. פרט לסרטן אחד, הסרטן של ליאת. כנראה זה היה סרטן ג'מאיקני, אחרת אינני יכול להסביר את המהירות בה הוא הגיע ראשון לקצה השולחן. אני מתבונן בסרטן שלי והוא רוקד טנגו עם יתר הסרטנים, צעד קדימה ושנים לאחור. אני חושב לעצמי כיצד ניתן לעודד סרטן, אני מתחיל לשרוק, לצעוק, לקופץ והבלתי יאומן קרה, הסרטן שלי הגיע במקום השני. אני וליאת מסתכלים אחד על השני היא מחייכת ואני פעור פה. אנחנו ניגשים למנחה עם המספרים הזוכים, הוא מוציא את סכום הזכייה מקופסת פח קטנה ומגיש לנו אותו. "אנחנו מעוניינים לתרום את הזכייה" אנחנו אומרים למנחה, הוא מסתכל עלינו בתמיהה מודה לנו בקצרה וחוזר להנחות את המרוץ הבא.
אין לי הסבר רציונאלי למה שקרה אבל עד היום עדין לא מילאתי טוטו, הרי גם ככה אני אתרום את הזכייה.
