שירים

אבא בן 86 וקצת

 
עיניו כבר לא אותן האבוקות,
אינן בורקות, בוהות הרבה.
הראש נשמט,
הצעד מגומגם יותר
ושוב אינו בטוח. 

הזמן מכלה בו עוד ועוד חלקות טובות,
הופכן שדות בור.
ואנו מצווים לנהוג כבוד בו שבעתיים -
נפשו פגיעה עשרות מונים.

לדאוג שלא לקצה שפה
יחמוק זרזיף ייאוש,

ואת האדישות

שלא תחליף פתאום המועקה.
שרק ימשיך ויחייך,
וידקלם שירי עבר
כמו דבר לא השתנה:
גיבור של אצ"ל מסתער,
כובש את יפו,
ואת ליבותיהן של עלמות יפות מראה. 

ראו אותו הנה רכוב הוא
על אופנוע מצ'לס גדול מידות.
על ראשו מתנופפת בלורית שער שחור פחם,
ועיניו רושפות כלפידים
בגאווה אין קץ. 





© כל הזכויות שמורות למשה טרופה

תגובות