יצירות אחרונות
תחת שמי אדוני (2 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -19/04/2024 18:01
הַנָּבִיא מַלְאָכִי –מֶסֶר לְיִשְׂרָאֵל/ אהובה קליין (c) (1 תגובות)
אהובה קליין /שירים -19/04/2024 16:21
בארץ ההפך (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -19/04/2024 11:04
לא ממש ברוח (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -19/04/2024 08:55
אֲנָשִׁים שְׁקוּפִים🌹🌹🌹 (12 תגובות)
שמואל כהן /שירים -19/04/2024 03:19
הערכה עצמית (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -18/04/2024 21:35
שיר השבוע - תפְזוּרוֹת (5 תגובות)
אלה לי /שירים -18/04/2024 21:33
שפה מיוחדת (5 תגובות)
*לנה* /שירים -18/04/2024 17:35
מילים אובדות (9 תגובות)
אילה בכור /שירים -18/04/2024 16:00
שירים
דם על המכחולהפרפרים צווחו כשהוא ברח לאחו בליל המסיבה. פנסי רחוב צרמו מאחורי גבו, רעשו בגלגלתו לפוצצה. והכלניות בערו, כמו כתמי דם בעשב, כמו מבט. הן נזפו בו שיפסיק, שיפסיק לדמם! הוא ניסה. הוא ניסה לפנות למושבעים, לשכנעם בכדור שבבטנו. חשף את הצלקת וניצב בעירומו. אבל זה רק חור, הם אמרו, כולם פצועים. ולו יש בית לבן וגדול, ואף פעם לא חסר לו מה לאכול. אין לו זכות לסבול... אין לו זכות לסבול... אז ניסה ומשח את דמו במכחול. שלח אותו במטוסי נייר מפסגת העיר ההומה, הריקה. הוא צפה בהם צונחים כמו פתית מרהיב של שלג, אז עולים ונשרפים בלהבה, נמעכים בין נעליים שחורות במדרכה. כי מכתב שנישלח בבקבוק מועד לטבוע במצולות השכחה. אז הוא היתמסר לאלילי החשכה, לסוכני הריק שמסתתרים בסמטאות ראשו. ביקש מהם לדמם הכול
לאמבטיות מלאות מדמו.
כי הצללים ממילה שם, מזדחלים מתחת לאורו. הוא ביקש שיתנו לו דם על פניו, דם על לשונו. רק אז יפרצו מפיו נחילי הפרפרים השחורים, ומטוסי הנייר שיושלכו יהיו לגושי עשת דם דביקים, גשם של גופרית על ראשי האנשים. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |