אנשים שקופים

משוחח עם יושבי ריכבי על גשם וקור

השיחה נקטעת לנקישות הקבצן 

שדופק ומיתחנן למטבעות וכסף קטן

אני הולך לבית הקולנוע בעיר 

סרט על עלובי החיים שאני מכיר

נגמר הסרט נגמרה העלילה

אין הדרן לקבצן ,אבל לו יש מישאלה

אני יושב במסעדה  פלצנית , יוקרתית 

לאניני טעם  כביכול ויכולת כספית

ובחלון  האטום שמשקיף אל אופק הים

עומד לו קבצן מלוכלך ... ותאבוני נדם   

קריסה כלכלית קריסה ערכית

וגם אני קןרבן שכיח  לתרמית

ירדתי מנכסיי  הפזורים המרובים 

ואכשיו חסר ממון  אני ונדלנים

אני נוקש על חלון מכונית

מקבץ נדבות ואוכל שארית

משוחך עם עצמי על גשם וקור

הלכה המכונית ואין לי מסתור

פעם האמנתי שאני הגדול

פעם האמנתי שאני הכל יכול

אמונה זה עיניין אישי שלא משקף מצב

לא למדתי ממנה ... כמה זה  יכאב   

©  -  כל הזכויות שמורות