שירים

רק אל תשברי

 
כשרוני ילדה תמימה שרק סיימה בית ספר יסודי ראתה אותו היא לא האמינה למראה עינייה . העיינים הירוקות השיער הבלונדיני והגזרה הכל כך גברית .. זה משך אותה זה גרם לה לאבד את שפיותה, להכנס למערבולת רגשות ותשוקות שלא הכירה כמוהה מעולם.
הרוני הזאת היא אני . וכשהאביר על הסוס הלבן סימם אותי, אנס אותי וזרק אותי ברחוב ולקח עימו את תמימותי, נשברתי.
ההתחלה של הספר הזה, הוא לא על אהבה נכזבת, הוא על ילדה קטנה, שכל מה שהכירה נעלם לה , שכל המראות בביתה פתאום שחורות, על ילדה שחוץ מכתיבה לא מסוגלת להוציא מילה מפיה ..
 
פרק ראשון

 

"בואי נספור כמה הפסקות נשארו לנו " הצעתי לחברתי הטובה ,                                               "אז מה נראה לך אנחנו עושות? זה השבוע האחרון של היסודי !" ענתה לי כאשר חיוך רחב על פניה . ובאמת ההפסקות החלו לעבור במהירות , וכך גם השיעורים הלילות והימים , ובלי ששמתי לב הייתי בדרכי למסיבת הסיום . ילדה קטנה בחצאית וורודה וחולצה לבנה הולכת לה לכיוון מקום שנשכר בשביל שהיא וחבריה יוכלו לחגוג את מה שקוראים לו סיום הילדות .

נכנסתי למסיבה , הכל מקושט בבלונים, והדי ג'י עומד לו שם ומנגן את שיריו האהובים בעודו מתנוענע.. הרגשתי פתאום כבר לא כל כך קטנה. בעודי רוקדת סלואו עם החתיך של השכבה אמרתי לעצמי שזהו , כאן מסתיימת הילדות המפרכת הזאת. מעכשיו אני לא שמה על אף אחד, לא משנה מה יגידו לי או מה יעשו . לצערי החלטתי שמעשים עדיפים מדיבורים.

-"אז מה .. זהו , אנחנו נעבור לחטיבה ונשכח אחת מהשנייה ? "

-"זה שאנחנו בכיתות שונות לא אומר שאנחנו שונות .. "

-"אבל מה אם נמצא חברים אחרים וחברות אחרות ופתאום כבר לא נהיה כמו עכשיו?"

-"שתינו יודעות שאין סיכוי שזה יקרה .. "

-"בכל מצב עזבי את זה עכשיו , זה החופש האחרון שלנו לפני בית ספר חדש, אנחנו צריכות לבלות".

 

אז זהו , כאן גמרתי את החלק הזה בחיים שלי. גמרתי את הקטע הזה בחיים של לא להבין מה קורה מסביבי . אז תכירו אותי . הייתי בת 12 , היה לי חבר, היה לי חברה הכי טובה .. היה לי כל מה שמישהי בגילי רצתה . כשעולמי חרב עליי , הבנתי שאני צריכה לכתוב , שאני צריכה להוציא את זה , כי בדיבורים יש דברים שאי אפשר להוציא . מה שעברתי , ומה שאני עוברת קשים לכתיבה ולקריאה . אחרי המסיבה הזאת , התמימה הזאת איבדתי את תמימותי , נכנסתי למקום שונה , מקום ממנו ראיתי שחור או לבן . ומה הייתי בעצם? רוני , ילדה בת 12 .

 

 

כל כך פחדתי ביום הראשון שלי בכיתה א' , עד שהגעתי למצב שהכל היה מטושטש , לא ראיתי כלום רק רציתי שזה ייגמר . ולמרות זאת – זה אפילו לא משתווה לשוק שהייתי בו כשנכנסתי לבית ספר החדש . כולם נראו לי כל כך שונים , כל כך לא מוכרים . ולפתע.. פנים מוכרות , נאנחתי אנחת הקלה , חבר שלי –  אייל עמד שם . כל כך יפה , כל כך חלומי . נעצרתי לרגעים ספורים  רק בשביל להביט בו , ומיד דילגתי לעברו . נישקתי אותו נשיקה ארוכה , כאילו כדי להעביר את הזמן כדי שלא אצטרך להיות אפילו עוד דקה אחת לבד במקום הענקי והמפחיד הזה .

"מוזר לראות אותך בבית ספר שלי " אמר אייל כשחיוך קטן על שפתיו.

"כן , ממש לא להאמין שאני כאן , הכל כל כך שונה , כולם כאלה מפחידים, ולא מוכרים"

"את אוהבת אותי? "

"כן בטח שכן !!" אמרתי בהתפלאות שהוא בכלל שואל .

"אז אל תתקרבי לאף אחד שאת לא מכירה , את סתם תעשי לעצמך בעיות "

"ברור רק אני , אני נראה לי הילדה הכי ביישנית בבית ספר הזה " אמרתי בעודי עושה פרצוף שאייל תמיד אמר שהוא לא יכול לעמוד בפניו .

נתתי לו נשיקה אחרונה והמשכתי להתקדם לעבר הכיתה החדשה .

ממול השכבה עמדו חבורת בנים . הם היו כל כך יפים . כל כך בלתי מושגים , אז הרמתי את ראשי והמשכתי בהליכה מתלהבת לעבר הכיתה. וכמו שציפיתי נשמעה שריקה באוויר . כולי אדומה החטפתי מבט מגרה לכיוונם והמשכתי ללכת.. לא האמנתי אפילו לרגע שהפנים האלו שלהם – הולכים להיות לי בעתיד משהו רגיל – משהו שאני אוהבת , פנים שלא אוותר עליהם בשום הון שבעולם.

 

"שלום כולם , שמי שרה ואני המורה שלכם בכיתת האומנויות עד כיתה ט' . כמו שאתם וודאי יודעים הכיתה תלמד ביחד במהלך כל השיעורים , ופעם בשבוע תתחלקו לשתי קבוצות – קבוצת ריקוד וקבוצת תאטרון , שיהיה לכולם בהצלחה " .

כמו שוודאי הבנתם לפני סיום היסודי , הלכתי לבחינות לכיתת האומנויות, התקבלתי לתיאטרון , הייתי מאושרת ,  הבנתי שאני הולכת להגשים את החלום שלי , וביום מן הימים אעמוד בבמה ענקית אדבר ואופיע בתור מישהי אחרת – שהיא לא אני , ואנשים ימחאו לי כפיים , וימלמלו מילים של גאווה .

 

היום הראשון ללימודים נגמר , וכך גם השני, השלישי והרביעי , החודש הראשון עבר בלי ששמתי לב. כבר הספקתי להתרגל לכיתה, כבר היו לי את החברות שלי .. כבר הספקתי לשכוח מהחברה הכי טובה מהיסודי , כבר הייתי מה שהחשבנו אז לפופולארית , קיבלתי מלא טלפונים כל יום , וכולם רצו להיות לידי .. לא להאמין איך הזמן עושה את שלו .

זה היה בסביבות אמצע החודש השני ללימודים כשקיבלתי כהרגלי טלפון מהחבר , הוא אמר שהוא צריך לדבר איתי, ושהוא ישמח אם אצא החוצה ב6 . אמרתי לו שאשמח , וברבע ל6 כבר ישבתי בספסל הקבוע שלנו מחכה לו בקוצר רוח .

הוא הגיע כעבור חמש דקות , התיישב וניגש ישר לעינין . "אני כל כך מצטער , אין לך מושג איך אני מכבד אותך ומאושר על כל הזמן הזה שהייתי איתך , ועל כל מה שנתת לי . אני תמיד אזכור אותך, לא משנה מה יהיה " .

"רגע עצור ." עצרתי את שטף דבריו וכך גם ניסיתי לעצור את דמעותיי  . "אתה נפרד ממני ?!"

"אני באמת מצטער .. אני כבר לא אוהב אותך כמו פעם ,תראי איך אני פוגע בך בזמן האחרון . זה לא מגיע למישהי כמוך ! מגיע לך יותר"

"אל תגיד לי שמגיע לי יותר ! מגיע לי אותך ! אני אוהבת אותך, למה אתה חושב שאני באמת אאמין עכשיו שפתאום 'ירד ' לך מהכל וזה כבר לא אהבה מבחינתך?!"

הוא שתק לרגע , ואני כבר הפסקתי לנסות לא לבכות . הדמעות שטפו את פניי כמו מפל , והסחרחורות הכבידו על ראשי וגרמו לי להרגיש רע עם עצמי ועם מה שקורה .

ישבנו עוד חצי שעה מחובקים ושותקים , לא היה לנו מה להגיד , הדמעות אמרו את מה שהפה לא היה מסוגל להוציא . וככה בשתיקה ליוויתי אותו אל תחנת האוטובוס , ובלי להגיד כלום פשוט הלכתי , עזבתי – בעודי מבינה שמהיום כל מה שרגיל לי הולך להשתנות .

 

 

השבועות שאחרי הפרידה עברו עליי קשה . בקושי הצלחתי לתפקד במשהו , או להוציא מילה מפי השם של אייל לא נכנס איכשהו בה . הימים עברו לאט ואני בוקר בוקר הייתי רק מתחננת ללילה . החברות כבר לא עינינו אותי, הרגשתי כאילו להחטיף מבטים על האקס בהפסקות היה משימת ריגול שכאילו התחייבתי לה – ואסור היה לי לעשות משהו אחר במהלך היום בבית הספר.

והנה אני עולה כהרגלי על קו 89 לכיוון הבית . אני מתיישבת ולפתע נכנס לאוטובוס הנער היפה ביותר שראיתי מימי , ולאן הוא מתקדם ? אל כיווני , כמובן שחשבתי שאני הוזה , אז סובבתי את ראשי לכיוון חברתי שישבה לידי והתחלתי בשיחה לא קשורה .

" יש לי הרגשה שאת יושבת לי במקום "

כששמעתי את הקול הזה, שנשמע כאילו יצא מפה של מלאך , קפצתי והפנתי את מבטי אליו , וכמו טיפשה שאלתי " סליחה ? אמרת משהו ? "

"תגידי מה את גם חרשת? את יושבת לי במקום "

בעצבים עניתי " ובאמת נראה לך שאני הולכת לקום כמו איזה חיילת טובה ?"

הוא צחק "חמודה שלי , או שאת קמה או שאני יושב עלייך "

צחקתי בצחוק מלגלגל ועניתי " וואלההההה, נראה אותך ."

הוא התיישב עליי ובמשך כל הנסיעה הבייתה לא קם . כשהיינו קרובים לתחנה שלי , אמרתי לו שיקום והוא כמובן לא הסכים . ניסיתי לקום אך כשלו מאמציי , ואז הוא אמר בחיוך רחב שיסכים לי לקום אם אשאיר לו את המספר שלי , נתתי לו מספר שגוי וקמתי , ובמדרגות של האוטובוס צעקתי לו " אופס התבלבלתי במספר !" הוא בא לקום ואני כבר ירדתי ..

הרגשתי כל כך טוב עם עצמי , ועם זאת כל כך טיפשה .

טוב כי הוא באמת דיבר איתי, ורע כי לא נתתי לו את המספר הנכון .

התיישבתי לי על  המחשב ,והטלפון צלצל – מספר חסום . עניתי .

"הלו , מי זה ? "

"זה החתיך שישב עליך באוטובוס"

צחקתי ועניתי " כן אולי ישבת עליי באוטובוס אבל חתיך אני לא בטוחה .. רגע הרי נתתי לך מספר לא נכון איך מצאת את המספר שלי ?"

"את עוד תלמדי , מה שאני רוצה אני משיג"

"תצטרך להוכיח כדי שאני אאמין "

"עם הזמן אני אוכיח .. אבל קודם את חייבת לי פגישה "

"אני חושבת שאני צריכה לנתק , נהיה בקשר "

וניתקתי לפני שהוא הספיק לאמר משהו , כמובן שחשבתי על היום הזה ועל מה שקרה בו במשך כל הלילה, עד שנתתי לעצמי להרדם וליפול אל תוך השינה העמוקה .

 

בחלום הייתי באמצא מנהרה . היו לה שלושה שבילים , האחד מזהב , בשני עמד אייל ובשלישי עמד הנער מהאוטובוס . הוא לבש את החולצה של הבית ספר, ורק בחלום הבחנתי שיש לו את החולצה של התיכון . הלכתי אל כיוונו קפצתי עליו ונישקתי אותו ולפתע הוא זרק אותי לתהום ולפני שהספקתי ליפול התעוררתי . כבר היה בוקר .

 

כשנכנסתי בשערי הבית ספר הוא חיכה – נשען על השער . המשכתי ללכת כאילו לא ראיתי אותו . "נראה לי אתמול לא השתמשנו בשמות . " לא עניתי והמשכתי ללכת , והוא המשיך לדבר  " אז אני יודע עלייך שאת רוני, ואני יודע על עצמי שאני נדב " הוא נעמד מולי תפס את ידי ואמר ,"נעים מאוד" חייכתי חיוך זדוני ואמרתי שגם לי .

מבלי לשים לב עברו הימים ואני ונדב התקרבנו – אפילו מאוד .

היינו כל היום ביחד בבית הספר, אפילו אחריו , אל ביתו כבר הייתי נכנסת כהרגלי אפילו מבלי לדפוק בדלת, אולי כי רק איתו הרגשתי בבית , רק איתו הרגשתי חופשייה .

 

חזרתי מבית הספר ביום שלישי , היום הכי עמוס בשבוע , וכמובן שקיבלתי ממנו טלפון , הוא אמר שאבוא אליו ושיש לו הפתעה בשבילי . התלבשתי מהר ולקחתי אוטובוס אליו . לא כהרגלו הוא חיכה לי בתחנה שליד הבית שלו , ואמר שלום בחיבוק ארוך .

הגענו אליו לחדר והוא אמר שיש לו משהו ללמד אותי .

"ללמד ? נראה לי הבית ספר מספיק לי"

"נראה לי שזה משהו שלא מלמדים בבית ספר "

"יש משהו שלא מלמדים בבית ספר ?! המקום הזה מחרפן !"

"אה כן ? לימדו אותך פעם בבית ספר איך גמדים מנשקים?"

"נדב , שתית משהו ? כי לא , לא נראה לי שיש שיעור על גמדים "

הוא התקרב אליי , ואמר :" ככה גמדים מנשקים "  הוא קירב את אפו אליי ושפשף אותו בשלי . צחקקתי , והוא אמר , וככה בני אדם מנשקים , ונישק אותי . הרגשתי כל כך טוב , כאילו נבלעתי לתוך מערבולת של צבעים , הכל נראה לי יפה כל כך . התנשקנו אולי שתי דקות , ולי זה נראה כמו שנים .

"אההמ , אני מפריע ?" זה היה חבר שלו רועי , שהגיע בהפתעה .

אמרתי מיד שלא , ניסיתי לזוז אך נדב המשיך לחבק אותי בחוזקה , כאילו לסמן טריטוריה , להגיד זה שלי , אל תתקרב .

מאותו יום זה כבר לא היה רק אני ונדב, גם רועי תמיד היה איתנו .

 

כעבור שבוע התחברתי לאיסיקיו , וראיתי הודעה ממישהו בשם אור . הוא שלח לי :

-"יש מישהו שרוצה להכיר אותך "

רשמתי :"וואלה ? ומי זה ?"

-"המלך של חדרה "

-"אני לא חושבת שזה מתאים "

עוד מישהו הוסיף אותי באיסיקיו , ושלח לי סימן שאלה, מיד הבנתי שזה החבר שעליו הוא דיבר. לאט לאט הכרתי את כל החברים שלו , ממש כמו מדרגות, ולאט לאט היינו יושבים אצל נדב יותר ויותר אנשים . זה כבר היה ממש כמו מסיבה יותר מאשר פגישה . היינו כל פעם במקרה הטוב שישה.

גם היחסים ביני לבין נדב התקדמו שלב .

 

והנה מתקרב לו ל"ג בעומר , בדיוק בשבוע שאני ונדב היינו בריב . אור – אחד החברים של נדב הזמין אותי לבוא לעשות איתם את הל"ג בעומר בתור הבת זוג שלו , והסכמתי בתור נקמה לנדב .

פתאום כל הבנות התקרבו אליי , פתאום כולן היו חברות שלי , רק בגלל שאמרו לי להביא איתי חברה. לבסוף החלטתי לקחת ילדה אחת שבן דוד שלה הוא אחד מאלו שמוזמנים .אני חברה שלי ואור הראשונים שהגענו , וכשכולם התחילו להגיע , ישר התחלנו בסידור הכיסאות במעגל . היה לי קר , הרגשתי כל עצם בגופי, אבל החצאית הקצרה שלבשתי הייתה פריט חובה ולכן לא התכוונתי להודות בקור שאחז בי .

כשכולם הגיעו התיישבנו במעגל והתחלנו להעלות זכרונות ולספר בדיחות טיפשיות .

"רוצים כוכב? תגידו לרועי לעמוד נשבע לכם הוא נתקע עם הראש בכוכב" אמר אחד הבנים .

"אני גבוה אולי , וממני מבקשים כוכבים , ממך מבקשים לאכול אבק " החזיר לו רועי , וכולם התחילו לצחוק .

באותו יום היה גם היום הולדת של אור , ואחרי שעשינו על האש ואכלנו הרמנו כוסית למזל טוב לאור, ואני זאת שאמרתי את הברכה :" אני רק רוצה להגיד, שאני מאושרת שהכרתי אותכם אחד אחד , ואני די בהלם שהשנה כבר עברה והנה אתה בן 18 ואתה כבר לא קטין כמוני וזה קצת בעיה " –כולם צחקו- " אז אני רוצה לאחל לך שיהיה לך רק טוב , שתהיה מאושר ובעיקר הרבה בחורות " שתינו את הכוסית , ואני אולי יותר מכולם הרגשתי את הטעם המר של האלכוהול נכנס לגרוני – רק מפני שבאותה תקופה עדיין לא הייתי רגילה לשתייה . אחרי שתי דקות רועי הופיע מאחורי ואמר בלגלוג "הנה התינוקת החמודה , נראה לי אחרי הכוסית הזאת ששתית עכשיו את מתפרקת" . צחקתי ועניתי לו שנראה אותו עובר אותי. בעוד הוא מכין את הכוסות הבאות – אני הבטתי על הרצפה וחשבתי עד כמה מטומטמת אני , הרי לא תיכננתי לשתות הרבה היום . שתינו את הכוסית הבאה , וכמובן שבגלל שזאת הייתה תחרות שתינו עוד שתיים, ואני התיישבתי על אחת הכסאות ראשונה ואמרתי בדיבור מובס- "זהו חברים , אני גמרתי " , למרות שבתוך תוכי כל כך רציתי להמשיך לשתות, הרי המושך הוא תמיד הרע  .. אחרי כחצי שעה האלכוהול התחיל להשפיע , והבנתי זאת כשקלטתי שני עלים עפים לידי , אך כאשר המשכתי להביט בהם הבנתי שהיה שם רק אחד. חברתי – זאת שהזמנתי לבוא ביחד איתי באה אליי לפתע : "את לא מבינה , אחד מה זה חתיך הזמין אותי לבוא אליו לישון אצלו ,זה בסדר אם אני אשאיר אותך לבד ? " עניתי לה שהיא הולכת להיות לבד עם איזה אנס סדרתי , לא אני . היא צחקה ואמרה שיהיה בסדר , " כן העיקר תשכבי איתו עד הבוקר , אם תזרמי איתו אני בטוחה שיהיה בסדר" . מתנדנדת התקדמתי לכיוון אור הרי אני הבת זוג שלו היום .. התיישבתי לידו .

"אז מה, איך ההרגשה להיות בן 18 ? יש משהו שונה ?"

"את מצחיקה , שמים לב שאת שתויה "

"לא שתויה ולא נעליים , אני שואלת  ברצינות . כי אני אישית מתה כבר להיות בת 18, זה נראה כזה שונה כזה – כאילו להרגיש בעננים"

"את רואה שאת שתויה? את אומרת דברים שברגיל לא היית אומרת"

"למה לא אומרת? אני אמורה להתבייש במה שאני רוצה להיות? "

"את תהיהי מותק, את תהיהי , כולם יהיו , קחי את הזמן – הילדות זה אחת מההנאות של החיים "

הוא הרים אותי ושם אותי על ברכיו , התנשקנו נשיקות קטנות , הרגשתי מבויישת , כאילו אני עושה משהו אסור .

"העיקר שתרגישי בנוח עם זה " אמר בשקט .

חייכתי והמשכתי לנשק אותו . בסביבות השעה 4 לפנות בוקר אבא שלי הגיע לאסוף אותי, בדרך הביתה רק דימיינתי את עצמי כבר ישנה, הרגשתי כל כך רע עם מה שעשיתי , הרגשתי כאילו בגדתי בנדב , הרגשתי בפעם הראשונה בחיים שלי זנותית , הוא זה שגרם לי להרגיש כך.

 

השבוע שאחרי הל"ג בעומר עבר כל כך לאט , כל הפסקה , כל צעד , כל דקה –הרגשתי הכל פי שניים , והכל רק בגלל שנדב לא דיבר איתי . הבנתי למה , לא ציפיתי שיהיה אחרת .

 

-צלצול- "יואו אחותי אני מתה פה, אני כל כך שונאת ביולוגיה ! יאלה את באה לקיוסק? "

"רוני מאמי שלי , זה חלק מהלימודים , ולצערי אנחנו הולכות לסבול פה עוד איזה תקופה לא קצרה, וכן אני לוקחת את התיק ובאה "

בקיוסק התיישבנו כל הבנות בשולחן הקבוע שלנו , השולחן שבתחילת שנה אני וחברותיי החמודות העפנו ממנו את חבורת התיכוניסטיות וישר אמרנו – זה שלנו , איך להגיד : אהבה ממבט ראשון. ובשולחן ליד ישבו נדב והחברים שלו מהשכבה , ההפסקה עברה כאילו היא הייתה רק חצי דקה- והכל בגלל שנדב ישב בשולחן ממול . כשהצלצול לחזור לכיתות נשמע – הספקתי ללכת רק שלושה צעדים עד שראיתי את נדב לוחש באוזניי, "אל תנסי לעמוד בפיתוי , ב5 תהיי אצלי " . השעתיים האחרונות של היום נגמרו , חזרתי הבייתה ,קפצתי על הארון בעודי מתפללת שהחולצה שתכננתי ללבוש תהיה בארון . וממש כצפוי כל מה שרוצים משתבש, כן מצאתי אותה אבל כמו טיפשה הפלתי אותה אל שלושית שהייתה בחדר המקלחת . חצי שעה רצתי בין החדרים, מייק אפ, חולצה , סומק, גרביים, אודם, מסרק .. הרגשתי שאני משתגעת, הלחץ של החצי שעה הקצרה הזאת התחיל לגבור עליי . לבסוף בחרתי בחולצה חומה, למרות שהנעליים החומות שבחרתי להתאים לחולצה כבר היו קטנות ולוחצות, החלטתי בכל זאת ללכת איך שכבר התלבשתי – כי הזמן שהקצבתי לעצמי להתארגנות תם. נתתי נשיקה לסבתא שלי , וירדתי במעלית. הנעליים היו כל כך לא נוחות עד כדי כך שהרגשתי את האבנים הקטנות שהגיעו איכשהו אל תוך המעלית. יצאתי בריצה מהמעלית , והתקדמתי לכיוון התחנה, התנשמתי נשימות כבדות, רק רציתי כבר להגיע אליו , להריח את ריח בשמו , להרגיש את טעם שפתיו  . כשהגעתי אליו בפעם הראשונה צלצלתי בפעמון הדלת, אולי בגלל שכבר לא כל כך הרגשתי בנוח איתו . הוא פתח את הדלת ונעמד בעצבים – " ממתי את מצלצלת ?! כנסי יאלה" נכנסתי והוא נישק אותי בשפתיים לשלום , כאילו לא קרה כלום , כאילו לפני שבוע לא הייתי עם החבר הכי טוב שלו , כאילו לא היינו בריב עד לפני שתי דקות . באותו רגע הבנתי שלא אכפת לו מה קורה , אכפת לו שאני פשוט אהיה איתו וזהו .. לרגע זה נראה כמו משחק מכור .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרק שני

 

 

זה היה ביום חמישי  . קמתי בבקר , ההרגשה הייתה כל כך טובה . אין לי מושג מה גרם לי להבין את זה , אבל בפעם הראשונה  בחיים – הרגשתי שטוב לי . בעודי קמה מהמיטה , ניסיתי לחשוב מה כבר יכול לגרום לי להרגיש כל כך טוב עם עצמי . הרגשתי גאה בעצמי , הרגשתי בוגרת , הרגשתי שלא משנה מה יקרה עכשיו – שום דבר לא יוריד לי את החיוך מהפנים .

לבשתי את החולצת בית ספר וטייץ שחור , התארגנתי , ונסעתי לבית הספר .

למרות שהתקופה הזאת שעברה עליי היה הדבר שהכי קרוב לשלמות – עדיין לא הרגשתי בנוח להיכנס בשערי הבית ספר . משהו עצר אותי תמיד מלרדת מהאוטו של אמא שלי . הרגשתי שזה מקום אחר , שאני עדיין לא שייכת לשם. וההרגשה הזאת הייתה לצידי עד השיעור הראשון .

"היום יום הולדת , היום יום הולדת לשני !"

ירדתי מהאוטו ובאותו רגע שמעתי את חברותיי שרות שירי יום הולדת לשני , אחת מחברותיי. הלכתי עם מבט למעלה, התברר לי ששכחתי שיש לה יום הולדת .

"רוני נראה לי הרזת " זה היה משפט שאומר שעשית פאשלה . אמרתי בשקט , שאני מודה באשמה וכאילו לא קרה כלום דילגתי אל שני וחיבקתי אותה .

"13 אה ? "

"לא בדיוק .. "

"מה כאילו נשארת שנה בגן ואת 14 עכשיו ? "

"ליתר דיוק אני בת 12"
כולנו השתתקנו . זה היה הלם , הבנו שהיא קטנה מכולנו בשנה , ובאותו זמן זה היה נושא קריטי אם יש לך חברה שהתייחסת אליה תמיד רגיל, ואז מתגלה שהיא 'עדיין בטיטולים ' .

בשביל להוריד את המתח שנוצר באוויר , קפצתי ואמרתי "נראה לי היה צלצול "

הבנות התחילו להתקדם לכיוון השכבה , והיא חייכה לי בחיוך שאומר תודה .אמרתי לה בשקט שזה בסדר .

 

שיעור רביעי . הדלת של הכיתה נפתחה, עמד שם תיכוניסט ושאל אם אפשר להפריע.

"מורה אחת נראה לי למדעים מחפשת רוני אחת בספריה . יש כאן מישהי בשם רוני ? "

נעמדתי מיד, ויצאתי מהכיתה. עברתי את הנער בצעדים מהירים  , ולפני שהספקתי להבין הוא תפס את ידי והצמיד אותי לקיר . "תגיד לי מה אתה משוגע ?! מה אתה עושה ?! "

"אז את רוני המפורסמת "

"רוני המפורסמת ? נראה לי שאתה טועה "

"טועה ? ממש לא .. אני חושב שכן עלייך מדובר .. בעצם מותק- אני בטוח "

"וואלה.. ולמה בדיוק אני כזאת 'מפורסמת' ? "

"בואי נגיד שנדב ממש מת על הגוף שלך "והעביר מבט מהיר על גופי .

דחפתי אותו "נדב בחיים לא היה אומר עליי שום דבר בסגנון , אני מכירה אותו מספיק טוב ורכלן הוא לא ! "

"אוהו .. אני בטוח שאת מכירה אותו ממש טוב , כל חלק בו את מכירה טוב "

הוא צחק ונשען על הקיר .

רצתי משם לכיוון הספרייה. היא הייתה סגורה .

 

כשחזרתי לכיתה נגמר השיעור , וכולם התחילו לצאת מהכיתות לאט לאט .לא רציתי להיות ליד אף אחד.. המחשבות שעברו לי בראש גרמו לי כאב ראש , רק רציתי באותו רגע להיות לבד.

חשבתי לעצמי מה עובר עליו? בחיים לא עשינו כלום , למה שהוא ידבר על זה ? ויכול להיות שזה לא הוא ? יכול להיות זה החברים שלו ? התיישבתי על אחד הספסלים מאחורי התיכון ונשענתי עם ראשי על ידי .

"את מי רואים פה, חשבתי שאת ביישנית ואת לא מגיעה למקומות כאלו בבית ספר."זה היה אייל .

"תעשה לי טובה, עזוב אותי טוב? "

"לעזוב אותך ? כן אני בטוח שאת רוצה שאני אעזוב אותך, בא לך רק על נדב "

"נו מה בקיצור גם אתה?!" נעמדתי מולו , כנראה שקרוב מידי , והוא נישק אותי.

לא הייתי מסוגלת לזוז, הייתי מרותקת . לאחר שנייה הוא דחף אותי ואמר בקול מזלזל

"סתם רציתי לבדוק מה אני כבר לא מקבל ונדב כן "

הסטירה שהבאתי לו פתאום , הגיעה משום מקום , כאילו פתאום הרגשתי דחף עז לפגוע בו .

הוא החזיק עם ידו הימנית את הלחי השמאלית שלו .

ואמר " את פשוט זונה , לא יכולה לשכב רק עם גבר אחד נכון?"והלך.

דממתי. לשכב? מה? מה הולך פה? אני ? עם נדב?! לא הפריע לי מה שאומרים , לא הפריע לי מה שחושבים. פגע בי – שאייל היחיד שאהבתי , הראשון שלי , האהבה של חיי אומר שלא הייתי רק איתו . " אני שמורה " הייתי אומרת לאייל . "עד שלא אוהב מישהו בוודאות, אתה תהיה הראשון והיחיד". והוא תמיד אמר שהוא מאמין ושאם זה שקר , הוא מבטיח לי שלא יכבד אותי יותר לעולם.

 

חזרתי הביתה, מבוישת ועם מבט עצוב בעיניים . יום שהתחיל כל כך טוב – הולך להיגמר ככה .

-מספר חסום- עניתי .

"מי אוהב אותך יותר ממני ?! אה? תעני על זה יפתי "קולו של נדב נשמע בטלפון.

"אתה היצור הכי זוועתי , הכי שקרן והכי דוחה שאני מכירה ! אתה יודע מה ? אני בעצם לא מכירה אותך! איך אתה מסוגל , אחרי כל מה שעברנו ביחד, אחרי כל מה שאמרת והבטחת לדבר עליי ככה מאחורי הגב?! עאלק מי אוהב אותך יותר ממני . נראה לי עם חברים כמוך באמת לא צריך אוייבים "

"פסיכית " וסיים במילה זאת .

"סליחה ?אני עוד פסיכית"

"את מאמינה לדברים האלו , לא אני "

"אתה יודע מה ? אתה צודק.. אני לא צריכה להאמין לזה, אני איתך אני אמורה להאמין רק לך."

"או , הנה החמודה שאני אוהב"

"אבל אתה נשבע לי שלא דיברת עליי בחיים ?"

"אם להגיד לאנשים כמה אני מת עלייך ולא אוותר עלייך בחיים נקרא לדבר אז כן דיברתי והרבה"

אמרתי לו שב4 אני אצלו , וכך היה .

כל האחר צהריים שישבתי אצלו וראינו סרט לא הצלתי להתרכז, רק הייתה לי הרגשה, הרגשה ברורה , הוא כן דיבר עליי , הוא כן ריכל עליי, הוא כן סיפר עליי שקרים , ואני תמימה מטומטמת כי אני לא מסוגלת לעמוד בפניו . באותו רגע נשבעתי לעצמי- זאת הפעם האחרונה שאני אתנהג כך, למרות שידעתי- שהבטחה הזאת אני לא הולכת לעמוד.

 

עבר שבוע .. עברו שבועיים . הזמן עבר וכך גם תמימותי החלה להעלם עם הזמן . השגעון החל לאחוז בי . הפסקתי להבחין בין טוב לרע . ידעתי רק את נדב , וזה כל מה שרציתי. החברות, הידידים , ההורים שלי שניסו למשוך את תשומת ליבי ולבדוק מה קורה איתי בכל רגע . כל זה לא הזיז לי .

למדתי שמה שקרה סביבי חוץ ממה שקורה בנוכחות נדב , לא אמור לעניין אותי . כל מה שקרה מסביבי ל'אהוב ליבי' הוא שולי ולא אמור להזכר כשמשהו חשוב .

אייל החל לרדוף אחריי שוב, ולאמר לי כמה שהרגשות שלו אליי חזקים מתמיד .

"אני מצטער על הכל , אני כל כך מטומטם . " היה אומר לי תמיד שוב ושוב . "לא הייתי צריך להרוס את מה שהיה לנו בלי לחשוב לפניי . אנשים טועים .. בבקשה תני לי עוד הזדמנות "

אבל הרגשות החזקים שעדיין הרגשתי כלפיו היוו חלק לא משמעותי מאותה תקופה. תמיד לימדו אותי שאהבה ראשונה לא שוכחים . וכנראה את הרגשות שלי כלפיי אייל שייכתי  לקטגוריה של רגשות שלא יעברו אף פעם . באותה תקופה הכל היה כל כך וורוד, כל כך לבן ונקי מלכלוך .  אך עם השבועות התברר שהלבן היה רק כיסוי – לזוהמה שהסתתרה מאחוריו.

"מה קורה איתך מאמי ? בזמן האחרון את נראת עצובה כזאת" הפרצוף שעשיתי במהלך אותו יום עם נדב הסגיר את מחשבותיי והשאלות החלו לעלות.

"אני רק חושבת" עניתי ונתתי לו נשיקה קטנה על שפתיו .

"דברי איתי , ספרי לי על מה ".

”אתה תכעס."

"אני אף פעם לא כועס " לחש באוזניי והרכין את גופי לכיוון המיטה בעודו מנשק אותי .

"חכה רגע .. נראה לי אנחנו באמת צריכים לדבר על זה " נדב התיישר ונעץ בי מבט חוקר.המשכתי-"בזמן האחרון  אייל מדבר איתי הרבה עליי ועליו . ואני לא בדיוק יודעת למה זה ככה , אבל יש לי הרגשה שהוא באמת רציני במה שהוא אומר ."

"מה הוא אומר?"

"הוא אומר שכדאי שנחזור .. אני והוא .."שתקתי לשניות ספורות כדיי לראות את תגובתו.

"סבבה" הוא אמר כאילו אמרתי כרגע שמתחשק לי גלידה .

"זה לא מפריע לך?! שהאקס שלי רוצה לחזור אליי ואני שוקלת את זה ? לא מפריע לך שביני לבינך אין הגדרה? מה אנחנו בכלל? ידידים ? חברים ? "

"אנחנו כל מה שאת יכולה לחשוב עליו "

"תענה לי כבר ! אתה מתחמק !" צעקתי ונעמדתי על ידו .

"תראי .. אני ואת.. איך להסביר זה משהו שאי אפשר להפריד. גם אם נריב ,גם אם נפגע אחד בשני בלי הפסקה , אנחנו תמיד נשאר נדב ורוני . ואייל .. נו באמת.. אם יעשה לך טוב שלך ולו תהיה הגדרה של –אני והקטין הזה ביחד- אז לי אישית אין שום בעיה עם זה. רק תמיד תזכרי " ,אמר , נעמד ותפס את פניי ,"אם רק תחשבי להתרחק ממני, אני אשחוט אותך " .

חייכתי ונישקתי אותו בפראות .

"וגם אם תשחוט אותי מותק, אני עדיין אעמוד ליידך "

צחק ואמר "נחייה ונראה.. אנחנו נראה כבר" .

 

לאחר יומיים התקשרתי לאייל ואמרתי לו שאני מעונינת לדבר איתו. הוא כל כך שמח שאני רוצה לראותו עד שרצה להפגש איתי מיד . נפגשנו ואמרתי לו שאני רוצה לחזור אליו-ונישקתי אותו.

"אני כל כך שמח שאת רוצה. השאלה מה את מרגישה כלפיי . אם זה בכלל אמיתי מה שיש בינינו . כי יש לי הרגשה שגם כשאת מנשקת אותי עכשיו- את כאילו במקום אחר , את כאילו לא באמת פה ." הוא שתק לרגע והדליק סיגריה ." את  יודעת מה ? עזבי דיבורים , אני פשוט שמח שאת איתי"

"בטח מלאך שלי . תמיד. " אמרתי עם חיוך של שטן והדלקתי את הסיגריה שלי .

כשהלכתי לכיוון הבית המחשבות הציפו אותי.. איך אני בכלל מסוגלת לפגוע בו ? הרי בסך הכל אייל הוא רק משחק. הוא שעשוע של הרגע . אני לא באמת אוהבת אותו, אני לא באמת רוצה אותו . פשוט בא לי קצת אקשן , בא לי קצת לחיות, משהו שהרגשתי שלא קורה בתקופה הזאת, הכל היה כל כך רגיל , כל כך חוזר על עצמו שוב ושוב , בלי לתת לי להתעמק על משהו .

רציתי שיהיו לי עוד אנשים דומיננטיים בחיים , פחדתי לאבד את הדבר היחיד שהיה לי – נדב, ואז להשאר בודדה בלי כלום . אז השתמשתי בגלגל ההצלה הראשון שקפץ לי – אייל . משום מה ההתנהגות הרעה שלי – שהייתה אמורה גם לתת לי תחושה לא טובה של ידע שאני פוגעת באנשים-זה גרם לי בצורה כלשהי להרגיש טוב עם עצמי , להרגיש בלתי מובסת. גם לדרוך על נמלה גרם לי לחייך , גם לדאוג שמישהו תמים יקבל מכות כי הוא בטעות נפל עליי עשה לי טוב .

השתנתי, גיליתי בעצמי תכונות כל כך שפלות ומשפילות עד מצב שידעתי שאם אפגוש בן אדם עם אופי כמו שלי אתרחק ממנו ואשמור מרחק , למדתי – שעם אנשים כמוני לא מתעסקים.. מסקנה מבאסת? תלוי איך מסתכלים על זה.

 

 

 

 

פרק שלישי

 

הגעתי הביתה אחרי החלטתי לחזור לאייל , התיישבתי על מיטתי ונתתי לפניי לשקוע לתוך כפות ידיי. לא הפריע לי באותו הרגע שאני פוגעת באייל , הפריע לי שמה שאני עושה אמור לפגוע בנדב- וזה לא פוגע בו , הוא אפילו לא התקשר. בעודי יושבת ומצפה לשיחה מנדב, ומתכננת איך לספר לו בצורה הכי מגעילה שאני ואייל חזרנו , נשמע ברקע צלצול הטלפון . קמתי מיד מהמיטה ורצתי אל הטלפון שהיה מונח לו על כרית בסלון . הבטתי בצג והיה רשום שם אייל. התבאסתי מיד שזה לא נדב כי נדב רשום אצלי בפלאפון כ'אהוב שלי' – וזה מה שהייתי מעוניינת לראות באותו הרגע . מיהרתי לענות לשיחה ולפני שהספקתי לשאול מה שלומו הוא החליט להתחיל בשיחה.

"אני רוצה שתביני רוני. מעכשיו את לא נפגשת עם אף אחד, לא עם נדב הזה , ולא עם כל הידידים התיכוניסטים שלך ." והמשיך בקול עצבני " או.. שכל זה בכלל לא שווה .."

חייכתי במבט שטני ועניתי "כמובן שלא.. באמת נראה לך שאני אפגע בך כך ? האם בפעם האחרונה שהיינו ביחד העזתי לפגוע בך ככה ? "

הוא השתתק לרגע וענה בקול מובס "את צודקת אולי אני סתם דואג.. אני פשוט אוהב אותך ולא רוצה להפגע "

מבטי הושפל . לדעת שהוא כן יפגע ..לדעת שאפילו לא אכפת לי מזה . "גם אני מפחדת להפגע, תאמין לי שגם אני "

ניתקתי את השיחה והדמעות החלו לזלוג מעיני . אני כל כך שבורה , ואני אפילו לא שמה לב . מי אני בכלל? אני לא מכירה את עצמי. אייל עשה בשבילי כל כך הרבה . כשהייתי שיכורה ולא יכולתי לזוז הוא סחב אותי על ידיו אל ביתי, בכל פעם שחליתי היה מגיע לבקר אותי למרות הכל – אפילו אם היה מדובר בבית חולים . הוא היה הראשון שלי – בכל דבר שעשיתי . אך הזכרון האחרון שעלה בראשי שלי ושל אייל בחוף הים- מביטים אחד לשני בעיינים , מחזיקים יידים , ונשבעים שנהיה כנים והעיקר לא נפגע הכאיב לי יותר מכולם.

למה אני עושה את זה ? אסור לי להמשיך להפגש עם נדב ! פשוט אסור לי .

הגעתי למסקנה זו , ניגבתי את דמעותיי , התקשרתי בחזרה לאייל ואמרתי לו שאני מעוניינת לצאת קצת , וכך היה .

התארגנתי במהירות , לבשתי את הגופייה השחורה שהכי אהבתי , ג'ינס בהיר נעלי עקב לבנות ויצאתי . נסענו באוטובוס לגן ציבורי קרוב לביתו , וישבנו שם עם חברים. השעות עברו מהר בעודי יושבת מחובקת עימו , ומרגע לרגע רק הבנתי כמה אני מודה לה' על כך שנתן לי עוד הזדמנות להיות עם האהוב שלי , שכל כך התגעגעתי לפניו .

חזרתי הביתה בשעה שקבעתי עם אימי , ונשכבתי לישון . בדיוק לפני שהתכסיתי בשמיכה הדקה של הקיץ , הטלפון צלצל . 'אהוב שלי' . נעמדתי מול הטלפון ולא ידעתי מה לעשות.. לענות או לא לענות . בשנייה האחרונה קפצתי על הטלפון ועניתי . "נדב .. "

" מלאכית שלי .. לא דיברנו היום" אמר בקול העדין שלו ואני נשברתי .

" אני לא יודעת מה לעשות נדב .."

" אני אעזור לך להחליט  "

"אני לא יודעת מה אני מרגישה . אני רוצה אותך, יותר משרציתי כל דבר אי פעם בחיים . אבל את איל אני אוהבת . "  השתתקתי לדקה ממושכת כאילו הרגשתי שאמרתי יותר מידי ,

"תמשיכי "אמר בקול תוקפני.נשמתי נשימה עמוקה והמשכתי ,

" נראה לי שאני אובססיית לגבייך. אין לי שום מילה אחרת לתאר מה אני מרגישה "

" תראי מה נעשה .. בואי אליי מחר . נדבר אני ואת , נתכנן את היום הולדת שלך , הוא מתקרב אם שכחת. בין היתר נדבר על מה שהולך בינינו .. מה את אומרת?"

" אני מצטערת.. אני לא יכולה .. הבטחתי שאני נותנת את כולי לאייל. וגם ככה אני רוצה לסיים עם ההערצה המגעילה הזאת שיש לי כלפייך , זה גם ככה לא מוביל לשום מקום . "

הוא צחק בצחוק שהגעיל אותי וגרם לי סלידה כלפיו ואז המשיך ואמר, " אל תתחילי עם משחקים רוני, כי תאמיני לי הג'וקר תמיד אצלי " וניתק בלי לאמר מילה.

זרקתי את הפלאפון על השולחן והבטחתי בכעס על הצג בפלאפון . כדאי לו לחזור אליי חשבתי בקול רם.
 

תגובות