סיפורים

לכסף יש ריח

לכסף יש ריח

"אני הולך לדבר עם מנהל הסניף" הרים קולו על הפקידה המנהלת חשבונותיו בסניף הבנק. "אני אדבר איתו מה זה שגובים ממני עמלה כל-כך גבוהה על השכרת הכספת". נטש את העמדה של הפקידה בזעם ומילמל "חוצפה, חוצפה שכזאת".

נעמד ליד דלתו של מנהל הסניף, חסר סבלנות עד שהלקוח הקודם יסיים. מחה זעה ממצחו, הביט בשעון "כמה זמן צריך לבזבז פה בסניף" שיתף את  קהל הלקוחות שחיכו כמוהו בתור: "רק יודעים לגנוב כסף מהלקוחות ולוקחים לעצמם משכורות גבוהות. תראו בעיתון איזה רווחים היו להם השנה, הכל מהעמלות שלוקחים לנו".

"אדוני המנהל" התיישב ליד שולחנו של מנהל הסניף "אנחנו סיכמנו על דמי השכרת כספת בסכום של 250 ש"ח לשנה, ובסוף אני רואה בחשבון שלי שאתם גובים ממני 500 שקלים. מה זה מילה זה לא מילה?" סנט במנהל.

"קודם כל תרגע אדוני" ניסה להסות אותו המנהל. "בוא נבדוק את החשבון שלך". הרכיב המנהל את משקפיו ובדק בעיון את דפי החשבון שהונחו על שולחנו. הניע אחורה וקדימה את עכבר המחשב, בדק ובדק "אדוני, התעריף הרשמי של הבנק הוא 750 שקל להשכרת כספת לשנה. אני קבעתי איתך הנחה של 250 שקל. אז אתה צריך לשלם 500 שקלים". אני לא דיברתי איתך על 250 שקל לשנה. אדוני, זה לא יתכן, אתה לא הבנת אותי נכון".

"מה לא הבנתי אותך נכון?" חזר על דברי המנהל וקירב כסאו אל השולחן לפניו, "מה אני לא מבין מה מדברים איתי?" צעק, "אם אתה לא תחזיר לי את מה שגביתם אני כבר אמצא את הפיתרון" הדגיש את איומו, וקם בכעס ממקומו ללכת "אני כבר אראה לכם מאיפה משתין הדג".

למחרת הגיע לסניף הבנק. "בוקר טוב" ברך בחיוך את המאבטח.  פניו היו מגולחות למשעי ושערו סרוק לאחור בג'ל. ריח אפטר-שיב בריח לבנדר אפף אותו. לבוש היה חליפה כחולה, בידו האחת אחז את תיק העור שלו ובידו השניה שקית ניילון, בה ניתן היה לראות חבילה עטופה בעיתון.

ירד בקלילות במדרגות המובילות אל הכספת. הזדהה ודלת הפלדה הכבדה נפתחה בפניו. חדר הכספת הכיל מאות כספות ברזל. קרב את הסולם, אל הכספת שלו, פתח את הכספת, שלף את הקופה. הוציא ממנה את כל כספו, התכשיטים והמסמכים ששמר, והניח בה את חבילת הניילון שהיתה בידו. נעל את הכספת. החזיר את הסולם למקומו. הניח את הכסף והחפצים בתיקו. נפרד בלבביות משומר הכספת, ויצא מן הבנק בשביעות רצון מופגנת "עכשיו אני אראה להם" אמר לעצמו. "הם לא יגנבו ממני".

עבר יום. עברו יומיים, וריח נוראי התחיל להתפשט בכספת. "מוזר" אמר לעצמו שומר הכספת "אולי רק נדמה לי". אולי יש ריח מצינורות הביוב העוברים במרתף הבנק". נכנסו לקוחות הבנק לכספת "מ..מ.." משכו באפם, מה זה הסירחון הזה. ממש נורא כמו ריח של נבלה". ביקש מנהל הכספת מהמנקה ,"בואי תנקי את חדר הכספת. אולי לא נקי בפינות, ויש ריח לא נעים. זה יבריח את הלקוחות". באה המנקה שפכה מים, פיזרה אקונומיקה, וריח הבאושים הולך וגובר.

ככל שעברו הימים הסירחון הנוראי הלך וגבר. מנהל הסניף ביקש לבדוק את מה שקורה בחדר הכספת. עבר מכספת לכספת, משך באפו וריחרח ככלב. ליד אחת הכספות, נעצר "פה זה מוקד הריח. אוח, זה נורא, אני מתעלף מהריח הזה".

מנהל הסניף הורה למנהל הכספת, "תראה למי שייכת כספת מספר 1010". מנהל הסניף שלף את כרטיס הלקוח בעל כספת 1010 והראה למנהל הסניף את התמונה שהיתה צמודה לכרטיס. "הו, אני מכיר אותו" אמר מנהל הסניף, "היה לי ויכוח איתו בשבוע שעבר על דמי ההשכרה של הכספת."

צילצל מנהל הסניף אל מספר הטלפון שהיה נקוב בכרטיס הלקוח "יש לך משהו מסריח בכספת. אדוני, אולי אם לא קשה לך תבוא ותראה מה קורה".

"מה יש?" שאל הקול מעבר לקו "מה, אסור לי לשמור שני דגי קרפיון בכספת שלי?", וחיוך ענק של נקמה התפשט על פניו.

תגובות