שירים

חיוך

חבשתי את השיר כמעיל מעוטר

במיתולוגיות ישנות.

כך לתפוס בעיני העולם מכף

רגל עד ראש.

כניסה לכניסה צעדתי עירום בחומר

טבעי לכל הלילות.

ברגעים שקימים אי שם באשלית הזמן

והבוגדנת המתרחשת.

 

בקנה הנשימה עוד זחלה תפילה

מה שאי פעם לא חלמתי

היא תמיד באה כשצריך,לצד

שאבד ללא תקנה.

כמו היגוי שנאמר באויר הצלול

כמו תקוות אור הירח

הסמויה מהעין.

 

בתוכנו ההשערות חזרו להיות בן ידיד

מאחורי ההרגשה של מה

ששכחנו לחלום.

במשפטים שלא נאמרו, ביו התוצאות.

חבשתי את השיר

כמעיל מעוטר

כדי לא לחזור מן התעלומה

מן הריקוד של כל מה שחדש.

 

חיוך הוא תמיד סך התנועות של מה

שמתחבא בהכרה

כסמל שעוד פוצה פיו בעולם

כדי שנמשיך לנהוג בו כעצמנו

מכל מה שהושאל

ואני חובש את המעיל ונוהג

בו כשלי.

 

 

תגובות