סיפורים

עמק אהבות נכזבות

 
עמק אהבות נכזבות


שם בקצה העולם, שמעתי קול של בכי,
ככול שהתקרבתי הוא הלך והתחזק,
הייתה מן עדינות בעצב הזה ..
הסתקרנתי ושוב התקרבתי, ושוב הקול
ושוב הבכי, ושוב העצב,
מתחזק ומתחזק...
גשם, גשם יורד עכשיו באכזריות..
והקור חודר לעצמות, אני רצה לחפש מקום מסתור,
אך אינני מוצאת,איני מבינה איך זה גשם,
גשם אכזרי  באמצע  אוגוסט??!
והבכי, הפך לצליל חורק באוזניי
המשכתי לרוץ , לרוץ, ולרוץ ...
הדרך הזאת היא לא נגמרת,
הקול העדין נעשה פתאום צורם ומפחיד...
הרגשתי שכל גופי משותק ואיני יכולה להמשיך,
כוחי אזל ונשימותיי כבדות...
 
לפתע שקט...
הקול, הבכי, הגשם, פסקו...
אור חזק לבן טהור , מסנוור את עיניי ,
מולי נעמדה ילדה עם גוף קטן וצנום,
היא לבשה שמלה שחורה, את ראשה כיסה תכריך לבן מאובק..
המראה היה מקסים, היא הייתה כול כך יפה ותמימה,
אבל המבט, המבט שלה הלך ונעצב...
גשם התחיל לטפטף,תפסתי את ידה ומשכתי אליי
בואי נרוץ ילדה אמרתי, נחפש מקום מסתור
היא משכה את ידה בחזרה אליה וצעקה,
אין איפה להסתתר כאן!
יישרה את מבטה העצוב לתוך עיניי
ולתדהמתי, הגשם האכזרי, שיורד לא בעונתו באמצע אוגוסט ,
טפטף מעיניה העצובות.
 
למה את בוכה ילדה? שאלתי,
בקולה העדין והרך ענתה,
בגלל האהבה...
ומה קרה לאהבתך..?
אהבתי חמקה מידיי ומצאה לה אהבה חדשה,
וזאת רק בגלל סקרנותי...
אסור, אסור להסתקרן באהבות אחרות,
נכותי מהאהבה, וכעט כל עורי שרוף וכואב.
הילדה החלה לפסוע וצעקה לעברי ,
בואי! בואי אחריי,
היא הובילה אותי אל תוך מקום אפל,
שכולו הרים, שאלתי לאן אנו הולכות?
לעמק האהבות הנכזבות, ענתה.
הביטי למטה, מה את רואה?
מיליוני אנשים שרופים עניתי.
כן, אלו אנשים שנכוו מאהבה , ובכול יום ויום,
עורם שורף וכואב יותר ויותר,
זהו עונשם של הסקרנים לאהבה.
 
תפקידי כאן, בעולם הנצח נצחים,
לבכות לתוך העמק, בכדי להרגיע את עורם השורף...
דמעות החלו להציף את עיניי ...
מה את בוכה?! 
 צעקה הילדה,
על גורלך המר, השבתי לה בקול חרישי ומגמגם...
והיא צחקה , צחקה בלא הרף..
זה אלף שנה ..אני יושבת ובוכה,
אף פעם צחקתי כך ..
למה זה כל כך הצחיק אותך ? שאלתי,
היא לא ענתה, והחלה לפסוע לעבר העמק,
צחוקה המשיך להדהד סביבי..

 
לפתע הרימה ידיה מעלה וניתרה לתוכו,
הרגשתי שעורי מתחיל לשרוף, ומעיניי זולגות דמעות ללא שליטה..
עכשיו תורך, ...
נשמע קולה בלחש מתוך העמק,
אני מצטרפת אל האנשים הכוויים...
ואת תשבי שם על ההר בקצה העולם..
דמעותייך  הקרות ירגיעו את עורי השורף מאהבה,
ועורך שלך ימשיך לשרוף לעד...
התחילי לבכות !
שאוכל לחייך,  אוי כמה מר גורלך...
לנצח תדעי רק אכזבה,
כי זהו קיצם של הסקרנים לאהבה.

כל הזכויות שמורות לדמעה צלולה ©
 
 

 
 

תגובות