סיפורים
מחלת האיש שבפנים.
ואז היא נסעה והשאירה אחריה כובע גדול אדום
כשנוצות זהובות עטפו את
כולו.
אני עמדתי בכניסה של הבית שלי, רואה איך היא נעלמת עם המונית,
חייכתי חיוך, חשבתי קצת על מעללי ערב קודם ונכנסתי חזרה לביתי שהיה ריק
מנפש פתאום, כשהיא הייתה כאן הייתי בטוח שיש עוד עשרים איש בבית הזה מרוב
אנרגיות, עכשיו אני מבין שרק אני והיא שכנו בתוכו. הלכתי בפרוזדור ונכנסתי
לחדרי, אך משהו לפתע הפריע לי והיה מוזר במיטה שלי, משהו בגודל אדם היה
מוסתר מתחת לשמיכתי הכחולה, נגשתי אליו לאט, לאט והדבר הזה שהיה מתחת למיטה
זז טיפה ואפילו השמיע אנחה קלה, "מי זה?" שאלתי והתקדמתי יותר למיטה, שמתי
ידיי על השמיכה, הרמתי אותה ומול עיניי היא נגלתה, מחייכת אליי חיוך ענק
מלא שיניים, שערה המטולטל והזהוב עוטף את פנייה ואת גומות החן שלה, "מה
זה?!, מה את עושה פה?" שאלתי אותה אך היא רק צחקה, שמתי ידיים על כתפייה
ושאלתי אותה שוב פעם "לא נסעת?!, איך את פה שוב פעם?!, לפני רגע נפרדת ממני
ונכנסת למונית וראיתי אותך נוסעת" אמרתי לה "על איזו מונית אתה מדבר?,
הרגע הגעתי אלייך מאוטובוס מהתחנה, ירון אתה מדמיין יותר מידי בזמן האחרון,
מצחיק אחד!" ואז היא תפסה כרית אחת והעיפה אותה על ראשי, בהיתי בה, אני לא
מבין מה קרה פה.
אחרי שעשינו אהבה היא שמה ראשי על בטני וצחקקה
"וואי, איך הלב שלך דופק עוד רגע התקף לב!" "כן, אני צריך לצאת עם מצנתרת"
אמרתי ושנינו צחקנו, אחרי זה היא לקחה את ידה ואמרה שכואבת לה הבטן חזק
בזמן האחרון וכל הזמן יש לה סחרחורות חזקות ולפעמים גם כשממש חם בחוץ לה קר
מאד, אז אמרתי לה שהיא צריכה ללכת להיבדק, והיא אמרה שזה ככה כבר הרבה זמן
והיא כבר נבדקה.
אחרי הלילה ושהשחר הפציע היא קבלה שיחת טלפון
דחופה מהעבודה, היא אמרה שהיא צריכה להתארגן מהר ושאני אזמין לה מונית, יש
איזה מקרה חירום שאסור לה לפספס, אז היא לבשה את בגדיה והיא אמרה לי שאני
אשאיר את הכובע הנוצות שלה אצלי בינתיים, המונית צפצפה, אנחנו יצאנו,
התנשקנו אמרנו שהיה לילה ממש מיוחד וטוב ושהיא תדבר איתי כשהיא תגיע ואני
נשארתי עומד בכניסה של הבית שלי, מסתכל איך המונית שלה נעלמת לאט, לאט
בכביש. חייכתי, נכנסתי לבית וההורים שלי ישבו על הספה כשמבטם מנוקר
בטלוויזיה, אבא היה איש שחום קירח ולאימא היה שער חלק ושחור "איפה הייתה
ירון?" אבא שאל אותי "מה זאת אומרת?, מאיפה הגעתם פתאום?" "מאיפה הגעתם
פתאום? הוא שואל" אמר אבא "מאיפה אתה הגעת?!, ולמה כולך רטוב?!, לך לחדר
שלך מייד, אני כבר בא לסדר איתך כמה דברים. אז נכנסתי לחדר ולפתע הייתה
בליטה של אדם מתחת לשמיכה, אני נגשתי, הרמתי אותה, והיא הייתה שוכבת שמה,
אך הפעם היא לא צחקה, שערה המתולתל לא היה כל כך ארוך והזהוב כמו מיקודם,
עיינה היו אטומות ומבטא קפוא "קרן?" שאלתי ונגעתי לה במצח שהיה קפוא, דחפתי
לה טיפה את היד שגם הייתה קפואה, הסרתי ממנה לגמרי את השמיכה,כל הגוף שלה
היה שתוף בדם, "מה קרה כאן לעזאזל?!" צעקתי והרגשתי איך קיא עולה לי
מהוושט, סובבתי את מבטי מהר לאחור והקאתי, "מה לעזאזל אתה עושה אידיוט!"
שמעתי את אבא שלי צועק, מסתבר שהקאתי עליו בטעות "מצטער אבא לא התכוונתי,
קרן מתה לי במיטה!" אבא הסתכל לי בתוך העיניים "אתה עשית את זה?!" "לא
אבא!, באמת שלא!, אני אהבתי אותה!" "אבא שם ידיו על פניי וצעק עלי "אז
דיי!, צא מזה!, היא מתה! זאת לא אשמתך!" "זאת כן אשמתי!" צעקתי עליו "לא
הייתי צריך לתת לה לנסוע ככה עם הנהג מונית הזה!" "אני רוצה שתגיד לי בפעם
האחרונה, איך הייתה צריך לדעת שהנהג מונית הזה הוא רוצח סדרתי?!" "הייתי
צריך לדעת!" צרחתי והתחלתי להרביץ לו והוא העיף אותי על המיטה שנהייתה
פתאום ריקה "אתה לוקח את הכדורים?!" הוא צעק עלי, "לא רוצה כדורים!, רוצה
רק את קרן!" צעקתי עליו בחזרה "תקשיב ירון, קרן נהרגה לפני חמש-עשרה שנה,
אתה חייב להמשיך הלאה!" לפתע הרגשתי יד רכה נוגעת בגבי, הסתובבתי, זאת
הייתה קרן, עם החיוך הענק שלה "לא ירון אל תשכח אותי, בבקשה- אני זקוקה לך.
בוא נעשה אהבה על המיטה"
"טוב אבא, צא רגע, אני צריך לחשוב" אמרתי לו
"כל היום אתה חושב!" הוא צעק עלי ויצא מהחדר "אני הסתכלתי על קרן בעיניים
ואמרתי לה "את עוד תשגעי אותי יום אחד, אני אומר לך".
