חלק ראשון-
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=60110
חלק שני-
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=60214
חלק שלישי-
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=62937
חלק רביעי-
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=63095
חלק חמישי-
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=63419
"טיפני" הוא סינן
בשקט מבין שיניו. השקט המקפיא של טוני, הטינה שחרוטה בעיניו. הדמעות עיטרו את פניי
והכריזו על החרטה שאכלה את אבריי הפנימיים.אלוהים... מה עשיתי, מריאן הייתה נערה
טובה. מי אני? שאתערב בגורלם של אנשים? מי אני שאחליט? שאשליט את החוקים??
"טוני. . אני . . ." ניסיתי
לדבר תוך כדי כיווץ הסרעפת שלי, החמצן לא הצליח לעבור אפילו שקצב נשימותיי גבר.
הרגשתי סחרחורת... "טיפני", הוא התכופף אליי, ועל פניו חיוך מרושע. איך
זה שטוני, לא מתאבל על זה שרצחתי לו את האהבה? רק סיפוק היה על פניו של טוני, גבה
מורמת וחצי חיוך. השפתיים שלו התכווצו. הוא הזכיר לי את תמונת השטן שתלויה במרתף
הכנסייה. "טיפני," ביטא את שמי בשנית, "את בכלל יודעת מי
אני?"
מי הוא טוני?
מי הוא בעצם טוני. טוני הוא הפער. אותו
הפער, שפירשתי כמוקד לכאב חסר התחתית שלי. זה כאילו שיש בתוכי חור שהולך ומתרוקן,
כל יום קצת יותר, כשאני מנסה להבין, איך נפתרים מהכאב, איך פותרים אותו.
למה בעצם לא יכולנו לאהוב? איך זה במשך
שנים התנזר טוני ממגע עם נערות אחרות, וברגע שפנה אליי מחדש, החל במסע כיבושים
בלתי נגמר?
איך הוא פועל? על מה הוא חושב? מי הוא טוני?
לשאלה הזו אין לי תשובה, וזו הבעיה.
לעולם לא הצלחתי להבין אותו... הוא עצמו הפער, שאני לא מצליחה לעכל. כשמישהו אוהב
מישהי, הוא אמור לסלוח לה. הוא אמור להקשיב לה, לחכות לה, גם אם פגעה בו. כשמישהו אוהב
מישהי, הוא מודיע בפניה על כך, ולא בורח לאחר מכן עם בנות אחרות. כשמישהו אומר
שהוא "לא יכול לחיות בלעדי מישהי", הוא לא מנסה לחיות בלעדיה.
מי הוא טוני?
טוני הנשלט? או שטוני השולט?
התשובה כבר ברורה. הצחוק המרושע של
השמיים מהדהד באוזניי.
אני הייתי
המריונטה של טוני. היעד שהוא כבש והשתלט עליו. בדרך גאונית. דרך השקט, המרחק, הסוד, ההפנוט. ובכל הזמן הזה גרם לי לחשוב שאני בעלת השליטה.
הכל התחיל בזה שלא הסכמתי להענות
לחיזוריו. אז, לפני שנים, בגיל 14. ברגע שבו נענתי לחיזוריו, כבר איבדתי את כוח
הבחירה האישית, שלי. כשעזב אותי, רצה לבדוק כמה השפעה יש לו עליי. וגילה שהקלפים
החזקים כבר נמצאים בידו.
"אני לא יכול לחיות בלעדייך".
כך הכריז כשרצה אותי בחזרה. והספיקו רק חמש מילים ממנו,לאחר חמש שנים, כדי שאהיה
שלו.
אני מבקשת שתבינו את גודל האבסורד. טוני
מכריז שהוא לא יכול לחיות בלעדיי, ולאחר מכן מוכיח לי שאני אפילו לא נחוצה בחייו,
כשמתחיל לצאת עם נערות אחרות... ואני?חירשת, כמו כלואה בתוך תא משלי. תא בו
מילותיו של טוני נתלשות מהמציאות היומיומית, ורק מזינות את הרצון שלי לאהוב אותו.
בכל מחיר.
"את משתלטת
עלי, משחקת בכולם בעזרת הגומות החמודות, והעיניים המהפנטות, בטוחה שאת משיגה מה
שאת רוצה, שולטת על חייך, ועל כל מה שנעשה.
ובגלל זה טיפני
שלי, את כל כך חלשה."
הוא רמז, או אפילו אמר במפורש, ואני
התעלמתי.
רצחתי... עשיתי כל מה שיכולתי על מנת לא
לאבד את השליטה לפניו כמו שאיבדתי אז, בלילה ההוא בו נפרד ממני...
ובעצם שכחתי את מה שידעתי כל כך טוב.
שכחתי את המפתח, השתלטנות והכניעה הן החברות הכי טובות.
מי הוא טוני?
השטן האישי שלי. היצר שיהרוס אותי. השטן
בקלף שהראתה לי המכשפה.
הוא השטן, לא אני. הוא זה שערער את
החלטותיי המוסריות, שהכשיל אותי במבחן הערכים.
הפרתי את הדיבר המרכזי של ההוויה
האנושית.
לא תרצח.
וכל הזמן הזה, הוא ידע. ידע כמה שאני
אוהבת אותו, ידע שאני המריונטה בתוך קופסת הנגינה שלו. גומות נעוצות בעומק הלחי,
עיניים פקוחות לרווחה, שמתחדדות בקצותיהן. ברגע שנמאס לו לשחק, יכל רק להרים את
ראשו, ולספר לי שהוא רוצה שאפסיק...שהוא מאוהב.
ואני? נשמעת לו, מפסיקה. מתרפדת את עצמי
כל העת באותו בתירוץ ישן: אני זו ששולטת על עצמי ועל יחסינו. מה אכפת לי? לא אכפת
ל שיש לו אהובה אחרת, רימיתי את עצמי, וחשבתי שאני מרמה אותו.
טמנתי לי מלכודת. אולי אם הייתי מודה
בזמן הטבעי, היה כל הסיפור מסתיים.
טוני נהנה לראות אותי נאבקת עם עצמי. הוא
ישב לו מעוטר בחיוכו שומר הסוד, ונתן לי לחשוב שאני זו שמחזיקה בסודות.
מריונטה של טוני, אני הייתי מריונטה של
טוני.
לחיים אדמדמות
וגומות נעוצות בעומק הלחי. גם אם לא חייכה, ורק עיקמה את שפתיה במעט, היו הגומות
מתייצבות ושובות בקסמיהן כל עובר אורח שבסביבתה. היו לה עיניים פקוחות לרווחה,
ומתחדדות בקצותיהן. מה ששיווה לה הבעה מהפנטת, יש אנשים שאמרו שכמעט ולא ראו אותה
ממצמצת.
כמה מתוקה טיפני,
כולם חשבו, ידעו ואמרו. כל כך לבבית. מהלכת כמו ברווזונת בחצאיתה המתרחבת, ממש
מאפה קטן וחינני.
הם היו חברים
טובים. הכי טובים, יותר טובים מטובים. היא וטוני. לטוני היה שיער בהיר ועיניים
משתנות. לפעמים ירוקות, לפעמים דבשיות. אבל צורתן הייתה קבועה ונוקבת. צרה מאוד,
מעמיקה וחודרת. הוא התהלך כמו רוח רפאים והופיע לפעמים מאחורי גבם של אנשים, הבהיל
אותם בתחילה, ולאחר שגילו שזה רק טוני, הם חייכו לו, ואמרו שלום בהקלה.
זה הוא הסיפור עליי ועל טוני. הכניעה
ליצר,מקור האופל.
אופל מקושט בגומות.
http://www.youtube.com/watch?v=MaFDhiIUz98&feature=PlayList&p=0AFF648744B09DDA&playnext_from=PL&playnext=1&index=11
