שירים

7

אף לא מילה,

רק המהום קל.

הבעה קפואה,

מלווה במבט עמוק.

חיוך מאופק עטוף ציניות פחדנית.

בגבולות הגזרה, אני נערה מרדנית.

 

שתיה לרוויה,

של הגוף והנפש.

מבט במראה,

 מבלי לחשוף את הרגש.

עטופה במעיל ססגוני,

מותירה רושם כביר.

מתחת למעיל, אני- ציפור שברירית.

 

אך כל ציפור סופה לעוף מהקן.

והקן שלי, מזמן התרוקן.

מתעופפת אל ענף אחר, בטוח יותר.

מסתווה בעלים וניצני פריחה.

ושוב, בונה עוד קן אחר.


*זכויות שמורות

תגובות