יצירות אחרונות
הַשֶּׁקֶט יַפְעִים בִּי שִׁיר - בהקדשה לרבקה עם המונה ליזה (3 תגובות)
אביה /שירים -24/04/2024 07:39
להתראות יקרים! (9 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -24/04/2024 07:28
שִׁיר חָדָשׁ (6 תגובות)
שמואל כהן /שירים -24/04/2024 04:37
פעם יהיה טוב (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -23/04/2024 23:59
הַשְּׂפָתַיִם שֶׁל הַמּוֹנָה לִיזָה / קְצָת בּוֹרְחֶס קְצָת פִּיאָצוֹלָה ... / (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -23/04/2024 23:46
שרשרת עם דסקה (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -23/04/2024 20:54
מידאס (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -23/04/2024 16:26
המלך עירום (5 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -23/04/2024 15:07
מִלִּים נוֹלָדוֹת בָּרֹאשׁ🌹🌹🌹 (10 תגובות)
שמואל כהן /שירים -23/04/2024 04:36
סיפורים
הכורסה הנוחההכורסה הנוחה זו הייתה תקופה חורפית ברחוב "הראשית" פינת "הבל חירה". כמו בכל חורף, כל התושבים - שפעם היו חייהם מלאי תוכן – עכשיו ישבו בבתים ונמנעו מלצאת לקור הסערה שבחוץ. לא שבתוך ביתם היה יותר חם מאשר מחוצה לו, אלא שכשהתכסו בעשרות שכבות הם ידעו שאמור להיות חמים ונעים. ביום סתמי אחד, במשפחת ישראלי שגרה באותו מקום, רצה הילדה אל החלון, הסיטה הוילון, שפשפה עיניה וראתה את השיכון שממול עולה בלהבות. קראת מייד להוריה ואחיה. אלה החלו מיד בתהליך הקימה מהכורסה, שכן זעקת אמת זה דבר ממש לא נורמלי. בעודם מתארגנים לקימה מהכורסה, שמעה הילדה זעקה של ילדה אחרת מעבר הבניין. ליבה הלם בה. היא קראה להוריה מהר. לאחר חצי שעה- שעה, כשהצליחו בני משפחתה לקום מהכורסה (מי מאיתנו אינו יודע כמה קשה לקום מכורסה נוחה ביום חורפי), ניגשו לילדה. הילדה, שכל גופה תזזיתי ומזיע, הסתכלה עליהם בכעס וצעקה: "הבית נשרף! היה אפשר לכבות! כבר מאוחר מידי! נשארה ילדה בגילי, היא צעקה לעזרה! עכשיו נעלמה! איפה הייתם?!" הוריה חייכו ואמרו: "על הכורסה, מתוקה. לא צועקים בין שתיים לארבע" תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |