את

ים סוער שקט לו בפנים,

רוקם אשליות מתוקות.

שיער תלתלך רעד והרשים,

בצחוקך על אמרות משונות.

בסחרור היומי של יגון ושמחה,

חייכת במבט ססגוני.

חשבת על אביר, מסורת, משפחה,

וטיול מחוזר רב גוני.

את תמירה מבססת יופייך,

מרפאה בחטף נכאים.

ממרומי גאווה ספוגה בדמותך,

שלוחה לעדת רפאים.

קחי את תמימות הערגה שבך,

הניפי לעבר האביר הלבן.

רק חילמי על זה שאלייך נשלח,

ולא על אחד שכאילו מובן.