שירים

אַחֲרֵי הַחַגִּים

אַחֲרֵי הַחַגִּים /  יהושע רוזנברג

 

שׁוּב עוֹמֵד מְחוֹג הַזְּמַן בִּנְּקוּדַת הַהַתְחָלָה

מְתַקְתֵּק שְׁעוֹן חַיֵּינוּ בְּקֶצֶב זְמַן יְהוּדִי

מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמורִיד הַגָּשֶּׁם וְתֵן בְּרָכָה

בְּרֵאשִׁית, נֹחַ, לֶךְ לְךָ, וַיֵּרָא ...

עוֹד יֵצֶר לֵב אִישׁ רַע, רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ   

 

נָדַם קוֹל תְּקִיעָתֵנוּ אֲשֶׁר הִתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן

תַּחְתָּיו נִשְׁמַע קוֹל צְפִירוֹת נַהָגִים עַצְבָּנִיִּים בָּרַמְזוֹר,

אֶת תַּחֲנוּנֵינוּ, תְּפִלּוֹתֵינוּ, אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵינוּ בַּעֲטֹף לִבֵּנוּ

נָשָׂא רוּחַ סְתָו עִם סְלִיחוֹתֵינוּ

שׁוּב רָצַח אוֹחֵז בַּהֶגֶה שִׁכּוֹר יֶלֶד עַל הַמִּדְרָכָה

 

נָדְדוּ, הָלְכוּ זִכְרוֹנוֹתֵינוּ אָל אֶרֶץ קֶדֶם

כְּצִפֳּרִים עָפוֹת, מַרְחִיקוֹת אֶל אֶרֶץ חוֹם מִפְּנֵי חֹרֶף,

יָבַשׁ לוּלָב, קָמְלוּ הֲדַסִּים, נָבְלוּ עַרְבֵי נָחַל, כָּמַשׁ פְּרִי עֵץ הָדָר

כְּהִנְדֹּף עָשָׁן, כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ, חָלְפוּ חַגֵּינוּ

שׁוּב דָקַר "אוֹהֵב" אֶת זוּגָתוֹ שֶׁזָּנַח לַאֲנָחוֹת

 

שׁוּב עֹמְדוֹת רַגְלֵינוּ בִּמְסִלּוֹת חֻלִּין

מַטְבִּיעוֹת עִקְּבוֹת בְּמַעְגְּלֵי יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה     

תַּחַת נִיחוֹחַ עַנְפֵי סֻכַּת שָׁלוֹם,

עוֹלָה צַחֲנַת קִנְאָה, בָּאְשַׁת שִׂנְאָה וְתַחֲרוּת

כְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ רַבִּים נָשְׁכוּ בְּנֵי אָדָם

רַק עַל אִישׁ שֶׁנָשַׁך כֶּלֶב מְדַוַּחַת הַתִּקְשֹׁרֶת.

 

 

תגובות