שירים

לא תמיד צודק

יושבת וכותבת, השעה מאוחרת,
הרגשות מהלב לא מוכנות לצאת.
שאלה לא פתורה בראשי מסתחררת
כמו קרוסלה, ותשובה לא מוצאת.

אולי זה היה צריך להיות קצת אחרת,
ואולי רק כמו שזה כך בדיוק,
ובכלל מי מקשיב לי עכשיו מדברת?
אולי אני צריכה קצת חופשה וניתוק.

יוצאת לרחוב, פנסים מאירים לי,
וכל הרחוב הסואן משתתק,
רק צליל עקביי על המדרכה
ואני יודעת למה לבי משתוקק.

מנוחה ושלווה, וספסל ריק בפארק
לשבת מול סרט טוב עם ספל מרק
להתכרבל בשמיכה עם החתולה
ולשחזר אותנו מההתחלה

והדף כבר יותר שחור מלבן,
האיפור שנמרח והלב שמזמן
נשבר והתאחה וכבר לא יכול
להבין איך הלכת ועזבת הכל

ולהבין למה המחר לא יכול להיות אתמול
ואיך שוב אני שותה קפה לבד בבוקר
ולמה לא הבנתי שזה לא היה בצחוק
שאמרת שאם אתאהב, אשלם על זה ביוקר.

יוצאת לרחוב, הפנסים מאירים לי,
והם כולם כמו נרות נשמה
של אותו החלום, של אותו הסיפור,
של אותה אהבה

והוו של המגבת בקיר חדר האמבטיה
שאף מגבת לא תלויה עליו
מזכיר לי אותך, שהיית פה פעם
ומזכיר בעיקר שאינך פה עכשיו.

מנוחה ושלווה, וספר טוב ורומנטי,
וקופסת בונבונירות שהבאת לשבת,
איזה יער שייכרת בשביל שיהיה לי טישיו,
ותוך יום יומיים אסתגל למחשבה של לבד

ובחוץ, ברחוב, הפנסים מאירים
ובתוך כל השקט רק איזה הומלס שורק,
לא צריך הרבה כדי להיות מאושרים
רק לדעת שהלב לא באמת תמיד צודק.

תגובות