זה רק כמה שניות לפני
הפיצוץ הגדול,
זה רק כמה שניות לפני
שהכל יחזור לאחור
זה רק כמה שניות שבו
אני את אתה וכולנו
נפסיק לשאול ונדע
לפעול.
"אמא, אמא איפה
החולצה?!" צעק ירון כשחיפש בארון ואותה לא מצא.
"תחפש בשנית, תחפש בשלישית ואולי ברביעית
אותה אפילו תמצא,"השיבה אימא מעבר הסלון בצעקה גם היא וירון עשה כדבריה.
חיפש בשנית ואותה לא
מצא, חיפש בשלישית ועדיין נשאר מבולבל ואפילו ברביעית פניו נפלו והאכזבה ניכרה על
פניו, כי אותה לא מצא. בין רגע הפך מבע פניו לעצבני, הוא כיווץ את גבותיו ונשא עוד
צעקה לאוויר: "לאן לעזאזל נעלמה לי החולצה?!"
וזאת גם לא הפעם
הראשונה, זה הפריט ליבוש החמישי בחודש שנעלם לירון כששם אותו במכונת הכביסה החדשה.
אז החליט ירון בהחלטה נחושה כי על החולצה הזאת הוא לא מוותר ואת החולצה הזאת הוא
מוצא ויהי מה.
ניגש ירון לחדרו של
אחיו הקטן שמעון וחיטט לו בארון בגדיו הגדול והלבן, זרק וזרק בגדים לכל עבר, אולי
שמה החולצה מתחבאת אולי שמה יימצא הבגד האבוד.
אך לא, החולצה לא
הייתה וגם שום דבר שדומה. התעצבן ירון, כעס הרבה.
אז ניגש לחבל הכביסה,
אולי שמה ויקרה וימצא את החולצה. הסתכל ימינה ואותה לא ראה, הסתכל שמאלה וגם שמה
שום דבר, קצת למעלה, קצת למטה, קצת קדימה וקצת אחרוה אך לא. שום דבר המרמז על פריט
הלבוש הזה לא ניגלה לעיניו. כעס ירון, הפך אדום הרבה ובלי מחשבות מיותרות ניגש
למכונת הכביסה (שם ראה את החולצה האבודה לפני כשבוע), כשלפתע ראה אותה אוכלת את
שרוול החולצה שלבש בליל אמש. כן, במו עיניו ראה זאת. מיד הבין ירון מה קרה, זאת
מכונת הכביסה הארורה שאוכלת את כל פרטי לבושיו. קפץ אליה ירון, ליפף את השרוול החולצה
סביב כף ידו ומשך לעברו. את כל שריריו הפעיל, בכל הכוח, ידע שרק כך לא תאבד חולצה
זו לעד כמו אחיותיה.
אך אבוי! המכונה
החדשה שלחה זרם חשמלי לעבר ירון ובאחת שיתקה את כוחותיו. היא משכה אותו לעברה עד
אשר לא היה בכוחו ממנה לסגת עוד, ומיד בלעה גם אותו יחד עם החולצה.
התעורר ירון, התעורר
כשגופו רטוב עד העצם כשמבטו מנוקר מטה, רק שלולית של מים ראה, הסתכל ימינה וראה את
חולצו השחורה האבודה, הסתכל שמאלה והוא ראה את מכנסי העבודה שגם שכח שאיבד כבר,
וכך כל בגדיו הנעלמים סביבו בשקט עולמים. ישנים ושלווים. ירון חש מבולבל וצעק לכל
עבר לעזרה כשסביבו ישנם אלפי בגדים: "מי זה שם צועק?!"
לפתע נשמעה צעקה של
זקנה: "זה אני פה ירון, עוד רגע אני באה," החזירה אליו צווחה כשלפתע
השמלה הלבנה שהייתה תלויה ממנה החלה לזוז במהרה וידיים רגליים צוואר וראש משרווליה
ממנה יצא ואישה מקומטת נגלתה אליו.
"מי את
לעזאזל??!" שאל ירון בבהלה.
"אני זאת שאתה
מחפש," שמע את התשובה.
"מה זה המקום
הזה?!" צעק ירון והחל את גופו הכבד להזיז.
"מה זה
פה?" החלה הזקנה המקומטת לצחוק.
"כן! מה זה פה
ומי את?!" צעק לעברה ירון.
"פה זה גן עדן
של בגדים, ואני התולה הראשית," השיבה ולפתע נעלמה.
"ואיך הגעתי
לכאן?!" שאל ירון בבהלה.
"מכונת הכביסה
אותך אכלה," אמרה הזקנה ושוב נעלמה.
"תשחררי אותי
מכאן!" הוא צעק אך היא לא נגלתה אליו יותר.
ומאז ועד היום ירון
תלוי לו שמה כשהוא רטוב ומבולבל עד אין קץ, ואין מי שיביא לו נחמה, אין מי שאותו
יציל. גם את תקוותו איבד מזמן בין הטיפות שדלפו ממנו ויצרו שלולית גדולה על הקרקע.
לפתע משב רוח חזק בא
ומלאך לירון נגלה.
"רק תוציא אותי
מפה בבקשה," ירון אליו לחש וכך המלאך עשה. הוריד את אטביי הכביסה שתפסו אותו
ותפס את ירון עוד לפני שנפל ארצה. המלאך נשא את ירון על כתפיו ועף למקום אחר,
לחלום אחר, שבו בינתיים ירון יוכל בו להסתתר.
-> תודה מיוחדת לגלי שעוזרת ותמיד שם בשבילי <-
