סיפורים

משפט הצדק של הפקולטה למשפטים בברלין-1730

 
 
 

הסיפור העצוב שלנו מתחיל בשנת 1730. מרי קלר(KELLER MARIA) משרתת צעירה התקבלה לעבודה במשפחת למפרט(LAMPERT) הברלינאית. בעל הבית היה סוחר מכובד ושומר חוק אדוק בעיקר לגבי אחרים.

מר למפרט תיכנן להשתתף ביריד הגדול בליפצ'ה. הוא התכוון  לקח איתו רק חלק מכספו ליריד, את היתר הכניס לשקית וסגר את השקית בחותמת שעווה. את השקית הסגורה הכניס לארגז ונעל במנעול. את המפתח החזיק תמיד ברשותו.הארגז היה מוצב בחדר שינה של משפחת למפרט.

יום לפני צאתו החליט לבדוק מחדש את תוכן השקית, וראה זה פלא הארגז היה נעול השקית הייתה סגורה עם החותמת אבל חסר מטבע של זהב.

חדר השינה היה מחוץ לתחום לכל אדם זר פרט לבני המשפחה והמשרתת.

מי יכול היה לגנוב מטבע מהארגז הנעול? החשד נפל כמובן על המשרתת הצעירה.

התחילו לחקור את הנערה. מרי הכחישה הכל בבכי מר, היא לא שהתה בחדר השינה  אפילו לרגע לבדה. .בשעה שהיא סידרה את המיטה שהתה בחדר אחת מבנות המשפחה.

כל התהליך לקח מספר דקות בלבד. איך היא יכלה במשך דקות ספורות לפתוח את הארגז הנעול לפרוץ את החותמת לגנוב ולהחזיר הכל למקומו. החליטו לעשות חיפוש בחפצים המועטים של המשרתת. מרי שמחה לחיפוש כי ידעה שיתברר שאין לה כל שייכות לעניין. תוך כדי חיפוש התכופפה בעלת הבית מתחת למיטה משכה משם חצאית עלובה של המשרתת והנה בכיס גילו מטבע זהב הולנדי בדיוק כפי שחסר מכספי בעל הבית.

המשרתת הצעירה טענה שאין לה מושג איך הגיעה המטבע לכיס החצאית שלה.

לא עזרו כל הטענות כעת זה ברור שהיא גנבה את מטבע הזהב בעל הערך הרב.

בעלת הבית ניסתה לשכנע את בעלה הסוחר לא להגיש תלונה במשטרה. היא  טענה שמספיק אם יפטרו את הנערה הכסף נמצא ולא נגרם כל נזק.

מר למפרט חשב אחרת, כפי שציינו הוא היה שומר חוק. כאן עלינו לציין שבאותם הימים דין משרת הנתפס בגניבה אצל מעבידו כשערך החפץ עולה על חמישה טלר  דינו דין מוות בתליה. כל תחנוני אישתו לא הועילו והסוחר אוהב החוק הגיש תלונה במשטרה.

הנערה נעצרה. מר למפרט נשבע בפני השופט כי המטבע שנמצאה אצל הנערה שייכת לאותם המטבעות אשר ברשותו, הוא סימן בסימן מיוחד כל מטבע זהב שרכש ואכן זה מתאים בדיוק. תוך כדי  מתן העדות אומנם הודה כי מצא את הארגז סגור וכן את החותמת, הוא לא מצא הסבר איך הנערה הצעירה הצליחה להגיע לכסף.
בראשו של השופט לא עלו הרבה שאלות הגנבת נתפסה הכסף היה ברשותה זה מספיק.

כאן בא התערבות של הרבה רצון טוב אבל משגה גדול. אמא של הצעירה שמעה באיזה צרה הסתבכה בתה וכדי להצילה באה לבית המשפט והעידה שמטבע מהסוג הנדון ניתנה לבתה ביום שנולדה ע"י הסנדקית שלה. עד אשר הילדה שלה הייתה בביתה היא זו ששמרה על המטבע לאחר מכן מרי לקחה את זה איתה.

השופט לא רצה במיוחד להשתכנע בכל זאת שאל את האמא באיזה שנה נולדה בתך?

האמא ענתה בשנת 1707 כעת היא בת 23. השופט בדק לשניה את המטבע שהיה בידו זרק אותו לאמא של הילדה ואמר, תבדקי את השנה המוטבעת על המטבע היה זה 1721.

בזה נסתם הגולל על המשרתת הקטנה. כדי לאשר את פסק דין המוות צריך היה להביא לאישור חברי הפקולטה למשפטים של העיר ברלין. חכמי הפקולטה ידעו חוק והיו מאוד מלומדים אבל לב לא היה להם. כל ההוכחות היו נגד הילדה ופסק הדין אושר.

מבחינת החוק הכל היה בסדר. לא עלה על דעתם לנסות לברר איך יתכן שהארגז נשאר סגור החותמת לא נשברה ובכל זאת המטבע נגנב. לפי החוק פרק 43 סעיף 32 אם החפץ שנגנב נמצא אצל הנאשם הרי הוא נמצא גנב ודינו אחד. לפי החלטת חברי הפקולטה המכובדים יש להביא את הנערה לכך שהיא תודה במעשה. אם הנערה תסרב להודות  יש להביא אותה לסד העינויים עד שתודה.

כאשר נודע למרי על החלטה כרעה על ברכיה והתחננה בפני השופט: תוציאו אותי להורג מייד אם זה הגורל שמגיע לי.

לא עזרו התחנונים, זה היה צו הפקולטה יש להביא את הנאשמת לסד העינויים. כמובן שהיא הודתה בכל ונרשם פרוטוכל על ההודעות.

המסמכים נשלחו מחדש לאוניברסיטה שכמובן אישרה את פסק הדין.

ב24 ליוני 1731 הוציאו את פסק הדין לפועל ומרי נתלתה על חבל התליה בכיכר העיר. ההמון הבחין כי מעל עמוד התליה הופיעו ברגע ההמתה שלוש יונים צחורות ועשו מספר סיבובים מעל המוקד. תושבי ברלין שהריעו בזמן ההוצאה להורג נבהלו קצת והכריזו בקול גדול שמרי קלר הוצאה להורג ללא עוול בכפה.

זמן קצר לאחר מכן קיבל השופט המכובד מכתב. כאשר פתח את המכתב ציוה לגשת מייד לביתה של משפחת למפרט שם מצאו את בעלת הבית תלויה על חבל.

במכתב לשופט הודתה האישה שהיא זו שגנבה את מטבע הזהב עוד לפני שבעלה הספיק להכניס לשקית. כאשר התגלה הענין לא היה לה אומץ להודות לפני בעלה . כעת מצפונה לא נותן לה מנוח והחליטה להצטרף לנערה המסכנה ששילמה בחייה ללא כל סיבה ולמות באותה הדרך האכזרית שהומתה הנערה.

מה הרגיש לאחר כל אלה מר למפרט  הסוחר המכובד אוהב החוק?

חברי הפקולטה למשפטים המכובדים והמלומדים לא הרגישו שום נקיפות מצפון הם נהגו בהתאם לחוק המקודש והמילה הכתובה. מבחינת החוק הכל בסדר. מבחינת הצדק לא כל כך אבל זה לא הפריע את שנתם.

 

תגובות