שירים

אדם קמל

אדם קמל

מוקדש לאדם הזקן

אדם קמל
כמו פרח צמא
שמחפש טיפה אחרונה לשתות,
הוא כמו עץ נדיב
שאט אט נעלם ברוח,
עליו נושרים והוא
עומד בודד בקור,
זרעוניו גדלים
ומתפתחים ופורחים,
ומוצאים להם מחסה,
והוא- לבדו ברוח
סתיו קרה, גשמים  ושטפונות,
רואה אל מול עיניו את כל חייו,
לאה מכל הסכנות שארבו לו בדרכו,
מחוטבי העצים,
מהציפורים המוצאות מחסה בדרכים,
מהסנאים שנכנסים
אל גזעו ויוצאים -
ועכשיו -
מה הוא מחפש, עכשיו?
נחמה, חיוך,וגם מעט אהבה

@כל הזכויות שמורות  לאביבה מנשה
אוגוסט 2011

תגובות