שירים

בוקר-צהריים-ערב

האפר נמס לכוס עם מעט המים

וכמו האדם הצף מעל לחברה,משוטט לו

חלק-לא חלק,לא מוצא מרגוע,

לא בזמן הנכון,לא במקום הנכון אבל נסחף דווקא אל שולי הכוס.

כלכך רוצה להיות חלק אבל מרגיש כאילו לעולם לא אהיה,
 אני הוא הסכין התקוע בעוגת החתונה שלכם,המזל בעוף של ארוחת השישי.משמועתי וחותך אך גם חלק-לא חלק מההרגשה.

רעד,נתקף,נקטף ברעד,כולי,כמו שכבר שאלו לפני :

" להיות או לא להיות?" -> זאת תמיד הייתה השאלה,

כי בעצם מה הטעם לכל זה הוא שואל עצמו,אך בתוכו יודע כי הטעם לכל זה הוא מגוון,לפעמים מתוק,לפעמים חמוץ וכמו סיני במסעדת גורמה,
חמוץ מתוק.

 

תגובות