יצירות אחרונות
כְּמוֹ סַנְדָּלִים תַּנָכִיִּים (2 תגובות)
רבקה ירון /שירים -25/04/2024 17:33
ארבעה בנים (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -25/04/2024 16:48
צבוע (6 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -25/04/2024 10:39
הלילה לא נהיה מאושרים (1 תגובות)
לירון תמם /שירים -25/04/2024 08:12
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (12 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
THANK YOU MR.PRESIDENT (6 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 00:11
התהפוכות שלך (3 תגובות)
שיח אחר /שירים -24/04/2024 21:35
הו קֶרוֹל.. (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -24/04/2024 20:57
אנומליה. מתוך ספרי דיו ודופמין (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -24/04/2024 20:10
פסח על שום מה (13 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/04/2024 16:44
סיפורים
היא לא בוכה, היא רק דומעתהיא לבשה את השמלה השחורה, זו שהיא הכי אוהבת וענדה עגילי פנינה זעירות. היא ואיפרה את פניה בעדינות ועטתה על עצמה את מעילה. היא הייתה מהודרת ויפה. עדינותה נשקפת לעין כל. היא נעלה את דלת בייתה ועצמה את עיניה. עוד קצת והוא יהיה לידה, האיש מאחורי הקול. היא ישבה על הספסל הירוק בשדרה בדיוק איפה שקבעו מלכתחילה. היא ישבה, ועמדה ואז הסתובבה. גופה היה דרוך לכל רעש, עיניה אחוזות ציפייה. היא יישרה את השמלה השחורה. כרכה על עצמה את הצעיף הגדול. הרוח חדרה לעיניה, הן החלו לדמוע. הן דמעו מהרוח הקרה, חלילה לא מכאב. כי "הוא יגיע", כך היא שיננה שוב ושוב לעצמה, כמו מנטרה. הוא יגיע. היא הוציאה את הממחטה הפרחונית מכיס מעילה ומחתה את עיניה. היא לא בוכה, היא רק דומעת. הציפייה התעטפה במעיל האכזבה. ההתרגשות הלכה כלעומת שבאה. השמלה השחורה נבלעה בחשכה. היא נעלמה. והיא לא בוכה, היא רק דומעת. כי היא שיננה לעצמה שוב ושוב, הוא יגיע. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |