שירים

מסוף הלבבות השבורים / מוקדש לכם

מסוף הלבבות השבורים / משה ר. אזובי

 

התחנה הזו אף פעם לא אלמנה

תמיד בצלה, חוסים על ספסלה

קבוצות שבורי הלב היושבים בהמתנה

מקשיבים לכל צליל שעובר בסביבה

אולי צליל אהבה אולי של אכזבה

 

כשעובר כאן אוטובוס העצבות

את המדממים מוריד ברכות

משאיר לרוח תקווה והתמודדות

את המתים הרבים מוריד בחדות

בנשמה ובלב מטפלת הידידוּת

 

לפעמים כשנפתח בשמים עוד צוהר

לארץ יורד אור לבן ובטוהר

אולי זה מזל ואולי בגלל החטא

צעירים מתוסכלים שבהם הכול לוהט

תומכים זה בזו ויותר מדואט

 

אולי זה מזל כשחולפת שמחה

לא מתוכננת ועטויית חליפה

האוטובוס נדמה שעבר חפיפה

הדם כבר נדם הגיעה ארוכה

התחנה מתרוקנת ומתחלפת אורחה

 

זהו מסוף הלבבות השבורים הכואב

זה האוגד והאוסף השמור לכל אוהב

כאן מטופל כל שבאהבה, נשבר ורעב

או אולי שנהג באחר כנועץ שיניים, זאב

 

הגשמים היורדים ששטפו את הדם

את הכאב שחודר את הרגש הנכלם

מתמלאות בגינו יריעות הדף הנאלם

שאוזר לתוכו כל מילה אותי, אותך, את כולם

 

כל הזכויות שמורות ©  משה ר. אזובי

תגובות