יצירות אחרונות
צבוע (0 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -25/04/2024 10:39
הלילה לא נהיה מאושרים (1 תגובות)
לירון תמם /שירים -25/04/2024 08:12
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
THANK YOU MR.PRESIDENT (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 00:11
התהפוכות שלך (3 תגובות)
שיח אחר /שירים -24/04/2024 21:35
הו קֶרוֹל.. (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -24/04/2024 20:57
אנומליה. מתוך ספרי דיו ודופמין (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -24/04/2024 20:10
פסח על שום מה (7 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/04/2024 16:44
הַשֶּׁקֶט יַפְעִים בִּי שִׁיר - בהקדשה לרבקה עם המונה ליזה (13 תגובות)
אביה /שירים -24/04/2024 07:39
להתראות יקרים! (19 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -24/04/2024 07:28
שירים
בואי נגמור עם זההידיים שלי, עם הלקה האדומה. מתוחות, יפות ויציבות, יכולות להרים כמעט הכל ולהקליד בקצב דיבור, יהפכו ורידים. הידיים שלך, מלטפות ודואגות, שכל היום במרץ מטפחות, מסדרות, מנחמות, יישארו ריקות. קמוצות. והשיער השופע, שהיה פעם שלך ועכשיו הוא שלי, חום מלא וחזק, לעולם לא שלנו, הנה, שערותייך מלבינות. וגם את תמותי אמא, בדיוק כמו סבתא וגם אני אמות אמא, בדיוק כמוך. אנו נחיה חיים שלמים ברדיפה אחרי דבר, נקרא לזה משפחה, קריירה, אהבה ונגמור זקנות ובלות. מחכות. נגמור בלי כלום, ללא טיפת כבוד נזנחות על ידי אלוהים הכל יכול, שצוחק לנו בקמטים של העניים ונשנא את עצמנו כל יום יותר ויותר כי גם אנחנו הפכנו חלשות, חלולות.
אמא שלי, כולנו נמות בדיוק ככה שכוחות שוכחות זקנות. כולנו נמות כשעל שפתינו הסדוקות נותרה רק תפילה לחסדים. גם את ידעת אבל אף פעם לא אמרת, אף פעם לא סיפרת,
חשבתי, שנגמור עם זה עכשיו?
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |