שירים

עלומה

ריחמה על הפרח

וקטפה לו שתיקה-

סבורה כי השקט

עדיף על מילים,

אך השיתוק שלו

בא מתשוקה,

וסחרחר הוא אליה

מחוסר אונים.

 

 

שמא לבה

עשוי מתכת-

אך תקוותיו יהלום

שאותו ימרק,

וגם אם לא

יוכל כבר ללכת,

יזחל עבורה

אל החדר הריק.

 

 

אז בשם הכאב

הוא פתח לה שולחן-

את לבו הוא יגיש

כמנה ראשונה,

מקווה שעל היין

היא הפעם תפסח,

כי הבציר מדמו

וזו לא העונה.

 

 

ואולי אחרי הכל

היא תסכים לרקוד-

ולא תניח לעצב

לחולל במקומה,

אז יפרוס השטיח

עבורה ויקוד,

ובסופו של הערב

ישכח כבר את שמה.

 

עלומה.

תגובות