שירים

עולמינו הישן,
קרום עולמינו הקטן.
הרים, נחלים וגבעות.
מי בגיא ומי בהר,
כל דרך אשר תבחר
רק תשובה לכל הבעיות.

שם למעלה בטוחים,
מספר קטן של נזירים,
שרק כי הם למעלה הם רואים את האופק.
למטה בנחל לא יודעים,
כמים, בטבעיות זורמים.
אל עבר ים לא ידוע, עם הזרם.

ואני בנתיב רעוע,
מסתכסך במחשבות.
למה? כמה? איך זה צריך להיות?
במרעול השאלות. 

בנחל עוד תמשיך זרימה,
כולם מתנקזים למהומה,
נפגשים הערוצים למלחמה.
ומההר יורדת הדממה,
שוטפת שלווה כה רמה,
אך אין עושים שם מאומה.

אולי ארד לנחל כי זה קל
ואשטף בזרם הכלל
אבל אני יודע, שהוא זורם למטה.
בטרשים, בתוך הסבך,
הכוכבים אורות הכרך.
בנתיב זה אפשר ללכת רק קדימה.

נגד זרם הנחל הפרוע
לא בכיפת ההר הגבוה
תר אחרי פתרונות
במרעול השאלות.

ThePoetWhoDied

תגובות