אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 162 יוצרים
חיפוש
זכר
תאריך לידה: 1/1/1900
כתיבה אינה הצד החזק אצלי . אך לפעמים כשהמוזה ניתלת על אוזני הימנית , ועט הנובע מפזז על הנייר הצהוב , יוצא איזה סיפור נחמד בסגנון הרשלה . מקווה לקבל ביקורת , אולי , למרות גילי, אלמד .
תאריך כניסה אחרון:
15/06/2012 10:10:09

נושא: לבד בשניים.

 
העלתה לדיון:
נורית ליברמן.

 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
עימות עם משתין - יעקב וולפסון סיפורים (25/6/2012-10:46) 418 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה
סיפור אמיתי שלי עצמי לפני יותר משלושים שנה .  

בסדרת פעמים מהירה , עוקף אותי הברנש , נעצר באחת בקצת שלולית אור הפנס ונועץ בי שוב מבט נוקב . זה הרגע בו הבנתי שכללי המשחק שונים . 

חצי שעה לפני כן , בתוכניתי לאסוף את חברתי דאז מלימודיה ולדאוג למחסורה בתחום 'שארה, כסותה ועונתה' . הגעתי מוקדם מהצפוי, מוקדם מאד . ככה זה שאין לך רכב ואתה תלוי בתחבורה ציבורית . 

שלוש רבעי שעה שלפני נראים כמו נצח . 2 דקות 'בוזבזו' על כוס מיץ אשכולית טרי מהקיוסק בפינת בן יהודה שדרות נורדאו . ומה עושה סדירניק במדים כדי להעביר את הזמן ?

שעל אחר שעל חדרתי לנבכי הגינה הסמוכה והחשוכה. חייל גמלוני למראה , כבד ומוצק . מתרחק קמעה משאון המכוניות והמולת העיר . רוח קלילה וצחה נושבת מכיוון הים מעקצצת בנחיריים ומלטפת את פני וצווארי. המח ממיין את אירועי היום שעבר , מפיק לקחים ומתכנן את משימות המחר .

בשביל המקביל לים , אני חולף על פני אדם שמטיל את מימיו . לכאורה מראה שגרתי ונדוש שאינו שווה איזכור . אלא שאדם מהישוב היה עושה זאת בצנעה ואילו זה אוחז אברו בריש גליי והקילוח בוהק לאור נורת הכספית .

השד הקטן שלי זע לפתע . יש לסדיסט הזה חולשה לפרובקטורים . במיוחד כאלה שחושבים שהם מתת האל לאנושות . הנ"ל אוהב להתעמת בהם ולהביסם ובמגרשם שלהם דווקא . השד אוהב לראותם מתקפלים , מתאוששים חלקית וחוששים מהבז הבא . 

עצרתי , נעצתי מבט בעיניו . עיניו הישירו מבט אלי חזרה. ידיו עסקו בהחזרת כלי זינו לנדנו בניחותא. נתתי לעניי לגלוש למטה למפשעתו הרכוסה חלקית ואט אט טיפסתי חזרה לפניו כשעל שפתיי חיוך לגלגני זעיר . כשהגברבר הצעיר הבזיק מבט לקדמת מכנסיו (אולי חיפש רבב) חזרתי לצעוד וסימנתי לעצמי ניצחון.

חצי דקה חלפה , צעדים מהירים על ההכורכר, מבט מעבר לכתף , זה רק ההוא, המשתין. חלק זעיר וזהיר ממני עוקב אחרי התקדמותו והיתרה עסוק בעניני דיומא . אלא שלהפתעתי הבחור נעצר מעט אחרי פנס התאורה הבא בנקודה בה אני אמור לעבור ופנה אלי במבט. נראה שרצונו בקרב גומלין . עקשן . 'אין בעיה' – לוחש לי השד - 'רק היות ואיבדנו את גורם ההפתעה נשנה מעט את הכללים' . 

נראה בעליל שהתרנגול שלפני התמקם במכוון לחייבני לסטות ממסלולי למניעת מגע פיזי ובכך להודות בקיומו ובעליונותו (מי שלא מכיר 'קרבות עיניים' לא ידע על מה אני מדבר) . לכן תחת מסך עשן של רישול התחככתי בו . בחלקיק השניה האחרון חשתי את שריריו נדרכים מאוחר מדי עבורו. 

שוב תיפוף מהיר אחרי על הכורכר , שוב הבן העוולה התמקם לפני , לא תחת פנס ולא בדיוק במסלול שלי . הפעם זכה במלוא תשומת הלב . 'משהוא פה לא בסדר' – חשבתי לעצמי - 'הוא מחפש משהוא אחר . לא שעשוע קטן אלא משהוא בקנה מידה גדול יותר' .

אני רואה בעניי רוחי גיחוך על פניך בקריאת שורות אלה. בן יהודה , שדרות נוראו , גן על שפת הים ושעות הערב . נו מי לא מכיר את גן העצמאות בתל-אביב את המוניטין שלו . על מי אתה , יעקב , בא לעבוד? 

אז לא כל כך מדויק . את ילדותי עברתי בקצה הדרומי של רחוב הירקון. העפתי טיסני נייר מראש הצריח של חסאן-בק והכרתי כל סניטימטר בגן הכובשים גם בשעות הקטנות של הלילה. לגן הכובשים יצא מוניטין של גן מסוממים . אני יודע , מניסיוני האישי שלי שלמוניטין הזה לא היה בסיס . אז למה שאתייחס למוניטין של גן העצמאות ?

תרחישים אפשריים מתחילים לרוץ במוחי . השד כבר מריח דם . הנחיריים מתרחבות , קצב פעמות הלב גובר ומצב הכוננות עובר לאדום. אני לא אפתח באלימות , זה ברור . אבל אם יהיה אלימות אין ספק שאני בפנים . רק שחברתי והמאסטרים שלי 'דניס הנובר' וריצרד רצקוף' שאינם יודעים זה על זה , יושארו מחוץ לתמונה . 

רחש בין השיחים . יש שם משהוא נוסף . מסתתר . לא רואה אותו רק חש בנכחותו. כמדומני שהוא, או שמא הם, עוקבים אחרינו . שמא המשתין הוא 'רק פתיון' ? חשש קל , הערכת מצב וממשיכים . זה הזמן להתנקם . 

שברתי לכיוון המשחקיידה . שם אין תאורה . שם אין חשש שמשהוא יראה אותנו . קוויתי שהפרחחים ירגישו בנוח לתקוף . שני זוגות רגלים אחרי . משטח הנדנדות והקרוסלה לפני . עצרתי . צריך להתסגל וללמוד את הזירה החדשה .

בסביבות 20 אנשים לפני . ולא כולל השנים שאחרי. כל אחד עומד בנפרד .בטריטוריה קטנה משל עצמו אין שניים ביחד . מזכיר את המקצועניות שעומדות בפתחי הבית . אבל זה לא מקצועניות , לא פתחי ביתם וגם המקום לא טוב לצייד לקוחות .

אחד מגברים שלפני , הולך לקראתי , עובר סמוך סמוך מבט נוקב אך לא מתעכב . אחריו אחר בתורו מבצע את אותה הרוטינה . קראשששש , האסימון נפל.

אני בגן העצמאות בלב מעוז שוק הבשר החד - מיני. א.ו.פ.ס !!! .

הנבל שעקב אחרי אינו נבל אלא סתם חברותי שהבין מה שרצה להבין בדיוק כפי שאני הבנתי מה שרציתי להבין . תאמת ? הרגשתי כבר לא נעים כלפיו. בכלל נראה שחלק מעשתונותי הלכו לטייל עצמאית וללא אישורי . 

ניתקתי מגע מהזירה לכיוון אחד השבילים . החבר אחרי . "טוב, די , איך ננפנף אותו בלי לפגוע ברגשותיו ?" - חשבתי ומצאתי את 'הפתרון' הכי דבלי שיכולתי להעלות על דעתי . הסתובבתי אליו , חשפתי את הקת של הגינגי שלי וסיננתי באיטיות "מחפש צרות ? זה לא צעצוע. ואני אשתמש בזה" 

הבחור עצר , הישיר מבט אלי , המשיך למפשעתי , ותוך חיוך זעיר לגלגני הרים מבטו אט אט לעיני. השד האישי שלי הפך להיות קטן קטן .

שנים , נמנעתי מלחבוש כובע . שלא להאלץ להורידו לכבוד נצחונו המוחלט של המשתין מהגינה .

Vיעקב
חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  ללא תגובות צוחק מי שצוחק אחרון אבל עדיין... / גלי צבי-ויס 25/6/2012
  ללא תגובות / משה פרנס 10/4/2013
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית