בא והולך

אֲנִי הוֹלֵךְ
בֵּין הַצְּמָתִים,
הַשֶּׁקֶט כְּרָחַשׁ
הָרוּחַ עַל פְּנֵי
אֲגַמִּים כְּחוֹלִים,

אֵין גַּל בָּם
לֹא קֶצֶף אוֹ אַדְוָוה,
כַּעֲנָוָוה הַטְמוּנָּה בִּי
שֶׁאֵינִי עֶבֶד לָהּ.

 שִׁירֵי לֵאָה
פְּזוּרִים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ,
וַאֲנִי מֶלַקְטָם
כְּפִיטְמוֹת שֶׁל דְּבַשׁ.

בּוֹאִי כְּנִּיד עָלָה
נוֹפֵל מֵעֵץ
עוֹטֶה שַׁלֶּכֶת,
וּלֶכְתִּי מִי יֶדַע?