שירים

התחלה של סיפור קצר

  ההמולה מכסה את רחובות הגטו הצר. רחובותיו רפי הרוח נשענים על משענת התקווה השבורה. באפלת  היום באין שחר מנסה אני לנוע במרחבי  האושר  שכבו.  הזמן חולף ולעיתים נדמה כאילו לא זע הוא לא נ ע ממקומו רק מביא עימו אבדות נוספות גופות אדם מוטלות על הרצפה הקשה והאפורה . יד הגורל מכה בהן ,לא אחת מנתרת מעל נשימתם האחרונה .   בצהרי היום , השמש נעדרת זמן לא מבוטל מגג הרחוב ההולך ומאבד את קול ההמולה , בקרוב תשלח עוד משלחת , עוד חבילת אדם תועבר כצאן בקר  בקרונות חומים כהים אור גנוז  לא חודר לתוכם אלא נלקח הוא  על ידי שחורי הלב. העלטה מכסה את פני אלו הדחוסים בתוך קופסאות הסרדינים הכהים. עיניהם שחורות  כמו המוות הממתין להם בסוף התחנה , ביעד הסופי שייעדו להם
 

תגובות