המנגינה

את המנגינה שלי,

לך אני, אורפיוס, נאמן...

ימים, שאין כבר להחזיר,

זוכרים אור נעורייך לעולם.

הכל, כמו העשן, נישא

והמרחק עימעם קול להבה...

מה הביא אותך תבוסה

לשכוח מנגינת האהבה?

את גם הספק שלי,

סוד כמוס של דרך ארוכה.

מתוך יורה סתיו גורלי

מרה נשמעת הסליחה.

אודם השקיעה כיסה

והמרחק עימעם קול להבה...

מה הביא אותך תבוסה

לבגוד במנגינת האהבה?

את כל הייעוד שלי,

השיר, שעם הזמן, הפך גורל.

תשוקה - כאב של שבר כלי

ידע אורפיוס, שליבו הורעל.

היי כל הייקום שלי.

החיי את המיתר אשר כבה.

ללב רעב להתעורר

החזירי מנגינת האהבה.