חזרה ליצירות
שירים

חריטה ארורה

בננה ספליט | (24/11/2013 22:01) | 63 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
פעם, 
לפני שנים לא רבות,
חרטתי על עץ את שמי.
ומסביב ציירתי את מחצית לבי.
העץ שלי גדל והתפתח מאז.

ובכל בוקר אותו טקס נחות,
אני משקיפה אל אותו עץ שכוח,
דרך חלון ממוסגר ופשוט.
וכל בוקר,
שמי נשאר בודד,
חצי לבי נשאר חצוי.

ובכל יום שעובר,
תקוותי נמוגה במקצת.
הימים עוברים,
העונות מתחלפות.
והחריטה הארורה?
נשארת בודדה.

ואצלי,
אצלי מתפתח רעיון.
העץ יזדקן, 
אף אחד לא יחרוט את שמו,
אף אחד לא ישלים את לבי,
עם לבו שלו.

תגובות

חזרה ליצירות