מסביר לעצמי

תשמענה אוזנייך האסורות,

בתים קצת משונים, פחד השנינה,

לשומעים, יש הררים של הגדרות,

בתים בלי תוכן ופזמון ומנגינה.

 

פזמון: לראות כיצד אני מגדיר,

שמיעה מתוך עיניים,

עדשה שמרחיבה,

צדדים, במקום אוזניים.

 

חשבתי, לא חיים, באין דמות תמונה,

הכרתי חברים עיוורים ממלחמת כפרות,

אך ראית אוזניים מציירת גם אופנה,

לרואים יש הררים של הגדרות,

בתים בלי ציור, מתאר או הבנה.

 

פזמון: לראות כיצד אני מאיר,

הקשבה מתוך עיניים,

ועדשות שמתחלפות,

מקרבות במקום אוזניים.

 

חשבתי את שבויה בתוך גדרות,

בהצהרה, בחרון על האדם והשכינה,

תמונתך הבטתי, עינייך עשירות,

מלאות, חופשיות מעננה,

וביניהן, עובדת התבונה.

 

פזמון: לראות כיצד אני מכשיר,

צחות מתוך עיניים,

ומחשבות בלי פניות,

בלי ערלות אוזניים.

 

לסלוח את כותבת כברית ואמנה,

מעצימה את כוח הבחירות,

מתוך עצמך, מתוך כוחה של הגנה,

אף על פי וגם למרות,

מתוך האבדה, ללא הצל של קובלנה.

 

פזמון: לראות כיצד אני מסביר,

הסכתה מתוך עיניים,

ואופקים מתרחבים,

גדלים במקום אוזניים.