פינת התפוח ליום שלישי

מאד קל למלמל תפילה במיוחד שנוסעים לאילת. שנים לא הייתי במדבר והרבה שנים לא נהניתי מסיבות שחבויות עימי מדוע לא ניצלתי הזדמנות ללכת ברחבי הארץ.

פעם אחרונה שנסעתי לאילת עם בני משפחתי לפני שנה. היה לי מאד קשה לטפס בשבילי אותה אכסניה שלנו בה כמה ימים. הזמן אחרי פסח ואחרי עוד חגים שחגגנו מאז. היה איתי ספר תנ"ך.

"ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן  כבד על ההר וקול שופר חזק מאד." 

קולות וברקים וקול שופר גדול לא ראיתי בנסיעתנו לאילת.

פס סגול נמתח לרוחב האופק השחור. הרווח הצר בין קו מתאר הפסגות והשמים הולך ומתרחב. גוונים מתחלפים, כתום וכחול, וכתר זהב מתחיל להתרומם לרקיע. זריחה בהרים בואכה אילת.  לא רואה עולי רגל. יותר מדי חם כדי להלך בשבילי המדבר. ה G.P.S.ממלמל בשקט שלא יפריע לזָמר המזרחי לסלסל את קולו.  אני הקשישה ושמנמנה, עיניי מתגלגלות מעייפות , אפילו במזמור הלל איני יכולה לפתוח שמה אפריע לזמר המזרחי לסלסל את קולו המתאבד ברכב של הבן שלי.נכדיי מצטרפים לסלסולי המנגינה, ופסגת ההרים נעטפת בצלילי  המזרח. יום חדש בא לעולם, חותם את המסע המתגלגל בואכה אילת.

אני נשענת על הסלע הקר וסוגרת את ספר התנ"ך. הפעם האחרונה שקראתי בו, בימי בית הספר  כמה מלים יכולות להיות יפות.

 מוכר התה הבדווי  מעיר אותי מהזיותיי קורא לי להרים את ראשי. עננים נמוכים מסביב ודבר לא נראה, מלבד פסגות  שמימיות צפות להן באפור הרך.

 אולי אלוהים יתגלה בעב הענן כפי שהובטח לנו פעם?