אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 143 יוצרים
חיפוש
זכר
תאריך לידה: 1/2/1930
חושב על החיים חושבים אותי חושב אותם
תאריך כניסה אחרון:
18/09/2020 09:29:16

 
נושא: אומר פו הדב .  

 

העלתה לדיון:
נורית ליברמן.
 
 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
״יש נושא״ - שי?! שירים (23/4/2014-13:46) 548 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה
image.jpg קובץ מצורף
מה מניע אותנו? מה אנחנו אם לא יותר מערבוב של חומרים שמתחברים אחד בתוך השני, המתמזגים ומתערבבים ויוצרים סיפורים? 
האטומים הם האתיות שהופכים למילים המתחברים למילים אחרות שיוצרות פסקאות שבסופו של דבר נוצרים סיפורים ספרים והצגות. לכל דבר יש את ההתחלה שלו, את הרגע ההוא שיצר את האדם להיות מה שהוא כיום. סיבה ותוצאה. 
אולי אני רק יצור קטן בתוך מטריקס שלם של עולם שלא נגלה בגלל שהעיניים שלי לא מספיק מזויינות לחוות ולהרגיש יקום שלם שהוא רק מטריקס לעולם שלי? 
אולי יש שמה משהו, בין הדת למדע, שמחבר בין שתי העולמות שלנו. זה משהו שאומר לי כרגע מה בא לי לעשות, גורם לי לאי נוחות במצבים מסויימים או להפך, גורם לי להרגיש כמו מלך. 

באור של הכוכבים הוא אור שיצא מהם לפני מאות, אלפי ואפילו מיליוני שנה לפני שהייתי כאן, והנה, רק עכשיו אני זוכה לראות אותו. אז זה אומר שיש הרבה אורות מיוחדים שיוצאים עכשיו מכוכבים לכיוון שלי, שרק מיליוני דורות אחרי יכולו לראות את מה שקרה לאותם כוכבים בזמן וברגע שלי עכשיו. אולי גם גם המילה שאמרתי, תנוע בדיעבד לאוזניהם של רבים, אפילו שאמרתי אותה לפני עשרות שנים. אולי בגלל זה כולנו נשפטים לרעה ולטובה רק אחרי עשיית המעשה שאנחנו עשינו ואנחנו מחכים את אותם מליארדי כוכבים שאת אורם אנחנו חווים רק זה עתה. 
כמו לקחת סם מסוכן ולהשתגע ממנו רק אחרי חמישים שנה, או יצירה שנכתבה ורק עוד מאה שנה ידעו להעריך אותה. 
אז אולי אנחנו כל חיינו רק מקדימים את זמננו לדבר שיוכל להשפיע רק בעוד שנים מהמועד אותו יצרנו אותו? 

ומה עם אהבת אמת? 
אותה אנחנו מגלים שחווינו רק אחרי
שעזבנו, ואורה ושזפת אותנו שנים אחרי שכבר הספיקה. אולי זו התשובה לטראומות שאנחנו מנסים לכבות כל חיינו בגלל שהן גורמות לנו להתקע במקום.
יש הקוראים לזה ״תורת הכאוס״ שהחוצץ הכי מעניין בה הוא החוצץ של ״אפקט הפרפר״. אתה עוזב בשביל להשאר, ואתה נשאר בידיעה שבסופו של דבר אתה תעזוב בשנית או שהכל יעזוב אותך,
דבר שמעייף אותך, גורם לך לשקר והלהשתכר לתוך לילה שלם של כוכבים שכבר מזמן יצאו לפנסיה ועכשיו אתה רק חווה את תקופת הנעורים שלהם. 

אתה רוצה לטוס, מפנטז שנים על המזל הטוב שיתפוס אותך כבר, מנסה שמר גורלך יהיה מתוק, אך אין מתוק מאותו עצב הפוך שגורם לך לצחוק עד שכואבת לך הבטן. 
העתיד הרחוק כבר קרה, הוא קורה עכשיו, בזמן שאת או אתה קורא את האתיות הקטנות האלה, שהפכו כבר מההתחלה למילים שיצרו פסקה אחת גדולה שמזכירה לך איך קמת הבוקר, דבר ראשון הסתכלת על השעון, והרהרת אם יש לך עוד שתי דקות לישון ולחלום על עולם שבו כבר הכל נגמר ובמקום ללכת קדימה כל הזמן אתה נדרש רק להביט לאחור ולהישפט על הדברים שתעשה בעתיד שכבר קרה. 

וזה פשוט כמו ללחוץ שמאלה בשלט
ולראות מה הן אותן עשרות תוכניות
שיש קדימה בערוץ
חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  ללא תגובות רק יצור קטן בתוך מטריקס / גלי צבי-ויס 23/4/2014
  ללא תגובות כיום דת ומדע משלימים זה את זה..ואני מברך מה רבו מעשיך אלוקים..ולי נותר לעסוק ברוח שהיא שמץ מהמופלא!! / naor 24/4/2014
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית