גַּן נַעוּל

עֵת פָּנָס עָיֵף חוֹלֵם בְּנִשְׁמָתֵנוּ

וְנֶבֶל קַדְמוֹנִי זוֹכֵר חַגִים שֶׁל כְּפוֹר,

אַחַת אַחַת  עוֹלוֹת מִן הַתּוֹהוּ מִילוֹתֶינוּ –

שִׁירִים הֵם לִפְעָמִים מַכְאוֹב.

 

בַּגְבַעוֹת הַשְּׁקוּפוֹת מֵהַתֶּלֶת רוּחַ,

לַשְּׂמָחוֹת הַקְּטַנּוֹת וְלַעֲרָיוֹת אֵין בֶּעָלִים.

עוֹד חוֹמְקִים הַלֵּילוֹת בְּרַגליִם גּלוּיוֹת,

בְּשִׂמְחַת יָד בְּיָד - בְּמִשְׂחָק נַדְנֵדוֹת.

 

כִּי יָדֵנוּ אֵלִי – בְּרִיצַת אֶצְבָּעוֹת,

הֵן זוֹכְרוֹת וְיָעִידוּ כִּי יָדַעְנוּ אָהוֹב,

לֹא הַיַּיִן חָמוּץ, לֹא הַפַּת מְקֻלֶּלֶת –

אַךְ הַגַן בְּצַד הַדֶּרֶךְ נְעוּל ...