זיידה שמיל...

הדלקתי נר

האבן נותרה קרה

מרחק השנים

התקצר.

האותיות דהו

לא הזיכרון

קריא וברור

כהד הגעגוע.

היית לי סב

חבר ילדות

מפס ייצור

נדיר,שנעלם.

חשתי בחיבוקך

ליטוף פני

לווית עזיבתי

בדמעה...שספג עפרך.

יהיה זכרך ברוך,זיידה.

* זיידה-סבא בהגה אידית.