כמו החול ליד הים, דק וזחוח

מסתכל נפעם, על אדמה כבדה

מנביטה עצים ופרחים

 

במכנסיים קצרים וסנדלים

מטיילת בין קימורי מחשבתך

למצוא שם את השקט

אשר בעיניך, חום

הפשטות כרגבי האדמה

החפונים בכף ידך, מתפזרים

לאט

 

בנעליך מהדק ליד שתיל צעיר

יוצר לו בית

 

ומביט אל הכחול אשר בים,

אל השקט.

זה רק נדמה היה לי.