מהמדרגה שהובילה לְבֵיתִי 

לקפיצה מהמרפסת שֶׁלָּך

למרפסת שֶׁלִּי

נזכרתי שיכולתי פָּשׁוּט לָרֶדֶת קוֹמָה לְהַקִּישׁ בדלתך

וּלְהַעֲמִיד פָּנִים שֶּׁחָסֵר לָך קְצָת מהסוכר שבשפתיי 

אֲבָל אפילו עַכְשָׁיו כשאת מַבִּיטָה הַחוּצָה מִן המרפסת שֶׁלִּי

אֲנִי חוֹשֵׁב שזו עדיין המרפסת שֶׁלָּך

שֶׁזֶּה מַצַּב זְמַנִּי

וּבְעוֹד כַּמָּה שָׁנִים זֶה יַעֲבוֹר 

וְאַתְּ תאזרי אומץ לְהָצִיץ מִבַּעַד לחור הַמַּנְעוּל כְּשֶׁאֲנִי מתדפק עַל דלתך

וּמְבַקֵּשׁ שתשיבי אֶת הסוכר לשפתייך

יָלְדָה