באופק הוא נראה עולה מעלה מעלה ענן אבק במדבר,

משאיר אחריו חושך ומחנק אך קול שריקה זה מכבר.

רק שקיות נילון וניר מתרוממים אל על נראים כנשרים,

חלק קוראים לו בשמות , חלק נותנים לו מיני כינויים.

חולות מדבר עולות לשמיים יחד עם שקיות ונילונים,

אין מי שיעצור אותם ,בזכרון ענני הזחלמים והטנקים.

אני יושב במרפסת המלון מסתכל על המחזה המוזר,

הכל מסתובב ומתרומם מעלה מעלה לשמים לא נשאר דבר.